מי שחווה ילדות שכונתית – יזדהה. עוזי חיטמן ז"ל מתגעגע לילדות בשכונה. מזדהה עם תקופה שהזמן הפך אותה כמעט מיתית. תקראו לשיר – גלוריפיקציה של תקופה. מה שמעורר את הגעגועים היא מוסיקה, שנשארה מאותה שכונה בה גדל. כל השאר – זכרונות המעומעמים שמתערבלים להתרפקות נוסטלגית. רק מוסיקה יכולה לעורר זיכרון.
עוזי חיטמן שר את געגועיו במנגינה פשוטה ובטון שמצליחים לשדר את התחושה. ניגונה של השכונה מגיע ממקומות שנותרו חזק בתודעה. לשיר יש כמה גרסאות ביניהן של יזהר כהן ושל שלומי שבת (בעיבוד סלסה – הקשיבו למטה) במסגרת "עבודה עברית". הגרסה של חיטמן היא מהתקופה של להקת "הפופולים" שהוקמה ב-1974 ע"י חיטמן ויוצאי פיקוד המרכז.
עוזי חיטמן התבלט ביצירה שלו לילדים, או כפי שמעיד בנו עידו חיטמן: "אבא דיבר עם הילדים בצורה בלתי אמצעית ובגובה העיניים. הילדות השפיעה עליו. תמיד סיפר שהוא זוכר את ילדותו כניגון מסוים". והנה הניגון הזה הוא השיר.
היו ימים – היו ימים / כשעוד היינו ילדים. / תמצא הכל באלבומים, / אולי יגידו חברים. / היינו יחד חבורה – / עצים אספנו בשדרה. / בקומזיץ סביב המדורה, / שרנו, זאת הייתה שירה.
כך היינו בשכונה, / כך היה כל השנה, / חשבנו ש'לשיר' זה 'לבלות', / היו ימים – היו לילות.
עברנו את אותם דברים, / וכבר היינו נערים. / רקמנו אלף סיפורים, / ערמנו אלף מזמורים. / גילינו את האהבה, / ידענו מן האכזבה. / ידענו 'רע' ו'טוב-יותר', / ותמיד המשכנו לזמר.
כך היינו בשכונה…
יש אומרים, כבר התבגרנו – / הכל הפך להיות ישן. / דבר מאז לא לקחנו, / חוץ משיר ישן נושן. / אחד מנכ"ל – שני לוחם, / שלישי בכפר סוסה רותם. / אחד היה למהגר, / ואני ממשיך פה לזמר.
כך היום זה בשכונה, / השכונה כבר נתרוקנה. / לא שדרה ולא גינה, / נותרה רק מנגינה. / אזכור תמיד בכל פינה, את צלילה של השכונה.
