נראה שפבלו רוזנברג מתיישר דרך קבע על קו נוח מבחינתו. למה להרחיק, כשיש לחנים מוכנים. מתרגמים, מעבדים ומפיקים, מוסיפים את הווייב הלטיני המתאים. נדמה לי פבלו כבר אינו דורש הרבה מעצמו, אלא את הקל-קליל-קליט-מרקיד לקהל "ממוצע" שאוהב את המקצב המחניף בקולו החם והמתכוון ששר: "מלאך השקט בתוך הלב שלה גר", ומתבשם מה"היסמין" שבגנו. וגם אם היא מאושרת איתו – זה ינצח גם את העובדה שאין להתווכח איתה – שכלום אינו לנצח.
 יש משהו מנחם במילים, המוסיקה יותר ממרגיעה. היא משמחת לב אנוש, במיוחד אם הלב הזה הוא ליבו של פבלו, נמצא באזור שבו הלטיני חובר לים-תיכוני, כלומר לעם.

אמרתי לך שככה אפשר/לחיות ולא לשכוח/ לרקוד עקום ללכת ישר/ מגובה רב לצנוח
מלאך השקט בתוך הלב שלך גר/ כלום לא לנצח חוץ מהאל שמעל/ מה שיקרה יקרה הוא מה שיהיה/ אני יודע שיש לי אותך
ואם את מאושרת איתי/ קבלי אותי הלילה/ אהובה שלי/ אור יזרח
אני עוצר ואת במקומי/ אני זה את, את זה אני/ הרבה פנים תמיד גוף אחד/ את היסמין שבגני
מלאך השקט בתוך הלב שלך גר/ כלום לא לנצח חוץ מהאל שמעל/ מה שיקרה יקרה הוא מה שיהיה
אני יודע שיש לי אותך