העולם-החיים אינם מושלמים? זה כל מה שמרב סימן טוב באה להגיד? וגם: אם לא מוצאים תשובות, יש עדיין שמץ תקווה. מסוג השירים הסתמיים שמנסים להגיד עוד משהו קלוש-נדוש  על מהות החיים. 
שרה שקט, עדין, מהורהר, צליל אקוסטי שמשאיר אותה בקווי המתאר פולקיים  נטו. העיטור של הצ'לו – במקומו. הבשורה שיוצאת מהשיר היא בעיקר מצד הלחן היפה הביצוע העשיר והעיבוד, אם כי התוספת הקולית הגברית ("והעולם נמצא בלב הזה /הבוגדני החם המתחזה") בסיומו יותר גורעת ממוסיפה. סימן טוב מספיק טובה בלעדיו, מצליחה לטעון את ה"חצי חיוך" באיכויות שאינן קיימות בו "על הנייר" – גם ללא הסיוע הנ"ל.