"הרבה פנים", ההופעה, מוזיאון ת"א

רמי קלינשטיין והמועצה 2

0/5
אודי שמחון – גיטרות, ניר גבע – גיטרות, בנצי גפני – גיטרה בס, שחר חזיזה – תופים, רון קליין –קלידים, . עיצוב במה ותאורה: אמיר (מיקי וילנסקי), ליאור מולכו. טכנאי סאונד: ערן בן-צור, ערן פדרליק.
שירים: שבתי, שיר מקומי, רוחות מלחמה, הניחי לי, על הגשר הישן, הים כבר לא, צליל מיתר, דלת הכניסה, חוץ ממך כלום, קר שם בחוץ, אהביני, This Love, הרבה פנים, ביום של הפצצה, עוד לא תמו, תפוחים ותמרים, משהו טוב, רדיו, עניין של זמן. הדרנים: דווקא עכשיו, צעיר לנצח, ככה את רצית אותי, אש. 
קליינשטיין מגיע עם חבילת הלהיטים הכי אטרקטיבית שלו ערוכה בצורה הכי אפקטיבית – אין ממש רגע דל בערב החדש. פגז אחרי פגז. הדה בסט אופ דה בסט שלו. עם מנגינות כאלו, כמו שאומרים, קשה להתווכח
2
קליינשטיין אינו אנטרטיינר של גישה בלתי אמצעית לקהל, סגנון ארצי, כזה שמפטפט ומחניף. קדמת הבמה אינה גם המקום הטבעי שלו. מתאים לו יותר לשבת ליד פסנתר סטייל אלטון ג’ון.
מצד שני, כשהוא שר, קליינשטיין מטעין את השירים בעוצמות רגש שמביאות את הקהל למחוא כפיים תוך כדי ביצוע השיר. הוא לא צריך לדבר.

 

למרות הרכב שכולל 2 גיטריסטים, קליינשטיין נשאר במתחם הפופ המיינסטרימי הבטוח שלו, ולעיתים אף שולח את ההרכב אל מאחורי הקלעים כדי לבצע סולו אינטימי ("הים כבר לא") ובדרך כלל, למרות הסאונד החזק, ההרכב לא מאפיל עליו. קליינשטיין דאג לנגנים מיומנים שנותנים לו מינונים נכונים בכול שיר, אם כי לעיתים הייתה לי תחושה שהם "באו לעבודה".
קליינשטיין (לבוש פשוט, טי-שירט, תאורה יפהפייה, וידאו ארט מתוחכם) מציג איזשהו מוטו בתחילת הערב. הוא מדבר על חוסר שלמות באהבה – אנשים מתאהבים, מתחברים, כדי לפרק את החבילה בסופו של דבר. איך ולמה זה קורה? על זה הוא ישיר בערב החדש.
הייתי מוותר על הפתיח הסתמי הזה. מה יום מיומיים? כמעט כול שירי האהבה באשר הם עוסקים באהבה ושברונה. האמת היא שקליינשטיין לא בא להתפלסף על טראומות אישיות. זה ממש לא התחום שלו. הוא נשאר חזק בתחום  הרומנטיקה הרגשית, הרגשנית והמלטפת,  מתנה אהבים גם עם הקהל, והקהל מחזיר לו הרבה אהבה. זה המוטו של הערב. חום, חום והרבה חום.
נותן תחושה שאצלו הכול בסדר, ושהמשבר הזה –  "פירוק החבילה" – לא התרחש.  איך שהוא שר אחרי כול השנים שהוא על הבמה – יכול לשיר רק אדם מאוהב, וקליינשטיין מוכיח שגם אחרי שלועסים חומרים מוכרים במשך שנים, עדיין יש מקום להתאהבות מחדש.  זה בעצמותיו.

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן