תמונת העטיפה היא Clear Vision. אינה מסתירה מה שמתחולל פנימה. פנים בלתי מאופרות חושפות היסוס. עצב, חשד וחשש.
Checking The serf/ I Found Only Shells Only Stones/ I Am Searching For My Only Possesion/ Digging Holed For My Only Obsession// I've Got My Motivation/ and I'll Take No Prisoners, no/With A Little Ambition/ I See Clear Vision/I'm Sure
תרגמתם? "יש לי את המוטיבציה שלי/ לא אקח שבויים, לא/מעט מאוד אמביציה/ אני רואה בהיר/ אני בטוחה"
שיר עשירי, אחרון, באלבום, מונולוג אובססיווי, רוק מידטמפו, שירה גבריאלוב נשמעת מהזמרות הכי מיוחדות שיוצאות מכאן. שירים שמבוצעים בעוצמות פנימיות שמגיעות מתחת למיתרי הקול. מנין הכישרון לכתוב ככה שירים באנגלית? כלומר: שירה גבריאלוב, בת למיקי, אחד היוצרים היותר עבריים במוסיקה המקומית, נשמעת סינגר-סונגרייטרית שהקשר בינה ובין ישראליותה פחות ממקרי בהחלט.
לא בכל השירים היא נשמעת לי חפה מפוזה. מצד שני יש בניכור הזה משהו ששמעתי ממעט זמרות.
Hug me, trust me/ If you want you can love me/ Kiss me believe me/ but don't ever think to leave me!
טון האלט הנמוך והייחודי של שירה גבריאלוב מתסתכרן מצוין עם האנגלית, העובדה ששירה שרה מנוכר, כאילו ללא "נשמה", יכולה להתפרש גם כסגנון אישי. וכבר כתבתי: השירה הזו כמו אינה מבעבעת מהמקום שמתחת למיתרי הקול. נדמה שהיא נמצאת יותר בקטע של להסתגנן נכון בשירה המאונפפת. ההפקה המוסיקלית מהוקצעת, דגש על בלוזיות, עבודת בס ופאנקי בראס-סקשן. יש לה משהו "שחור", גם בטונים האלה, משחקת בהברות, זה נשמע מסוגנן מהוקצע, אבל גם מתקשה לחלחל.
הניכור הזה אינו קיים ב – The Pain
The pain will walk away/ But I will ever stay/'Cause when I'm devastated/ Kiss me securely don't fake it/ No one trusts me/ And no one cares/'Cause no one will love me/ Love me today
גם כאן הקול אינו ממש משתפך-מקונן. כאב. הוא חד וחזק. ובכל זאת הכאב עובר. לשירה גבריאלוב יש טונים מאוד חזקים, האנגלית שלה בהירה, והיא כותבת פופ טוב, לא מדי דרמטי, לא מדי מתקתק. גם השיר הזה אומר – אין לה מה להתבייש לכתוב שירים באנגלית. אם את יוצרת אותנטית, זה יעבוד. שפה היא אמצעי. הנקודה היא, שכל המהות משתנה כששרים באנגלית.
remember when, I remember, I remember when I lost my mind/ There was something so/ pleasant about that place/ Even your emotions had an echo/ In so much space
בגרסת כיסוי ל – Crazy של Gnarls Barkley היא מעניקה למילים את החספוס והעוצמות שלה, ניואנסים מדויקים. ההפקה מצוינת, יש בה ניקיון ומהוקצעות שמאפשרים לטון הגבוה, המאוד אקספרסיבי להגיע ולחלחל. גם העיבוד העשיר החל מהפתיחה האקוסטית מעניק לשיר רובד יפה.
Came back to an empty room/ I was not supposed to lose this game/ Take me back to our time/ together alone I will not apologize / I've played your fools for a long long time
Honesty מצביע על השידוך המוצלח עם שני יצרני פופ בריטיים מהשורה הראשונה – תום ניקולס וסטיב יאנג. הצבע והטון מותאמים לאוריינטציה של הפקה עכשווית דומיננטית. היא שרה בלי טיפת התמרחות, ישיר, חד, ציני. המאוכזבת, המתוסכלת חוזרת לחדרה הריק, היא לא תתנצל, לא תישבר, תעמיד פנים שהיא חזקה, ובכל זאת, היא מבקשת שיבטיח לה וכו'. שירה יודעת למה היא שרה באנגלית. טקסט כזה בעברית לא היה עובר.
האנגלית מאפשרת לה להטעין את עצמה בעוצמות תיאטרליות ייחודיות. האם היא כבר שחקנית בתיאטרון רוק מסחרי? בטח בטח. אבל מתברר שבפרודוקציות כאלה – המקצוענות מנצחת. זה מה שנדרש ממנה – להיות מלוטשת ומדויקת, כדי לחבור לקצב דאנס אפקטיבי.
Don't you walk by/ After you deceived me, why?/ And I don't wanna say goodbuy/ Cause I don't want you see me cry/ I put on my smile
Don't Just walk on by השיר היפה בדיסק. דו"ח נפש על כשל יחסים. מה שהיא רצתה להגיד לו. מה שהיא חשה. הטון החמצמץ-מתקתק שמזכיר לי כמה זמרות חו"ל מהליגה הגבוהה – אכן אומר ששירה גבריאלוב ליצוא. לחן נוגע ומגיע, עיבוד צנוע לקצב וכלי מיתר, טקסט פשוט, לא ליריקה מורכבת, משרטט בדיוק את התחושה, מטפסת טונאלית במקומות הנכונים. לא דרמות גדולות מהחיים. אווירה חורפית.
לא כל העשרה שירים באותה רמה, אבל די בשישה. שירה גבריאלוב היא כבר ישות אומנותית עצמאית באנגלית, כותבת שירים נכון, מהוקצעת בפשטותה, וההפקה המוסיקלית הבריטית מחבקת אותה.
2 תגובות
מאדהימממה? לא הייתי אומר. נחמדה – כן. זהו. נקודה
אבל מה, טוב שיש חברים שנכנסים ומפרגנים, נכון ערן וצוקי??
(אגב, מי מכם שמע – בלשון יחיד?).
וואו מדהימה…שמעתי חלק מהשירים מהדיסק החדש מוכשרת בטירוף… בינלאומית לגמריייי… עלי והצליחי