כמה שדיון ברומפילד מחזירה לימים ש – Soul היה Soul. ארבעה עשרשירים, ואין ספק:  המוסיקה קמה לתחייה. והיא יוצאת לא מדטריויט, אלא מלונדון. איימי האוז מתה. תחי דיון ברומפילד.
קחו את העיבוד ב – Good for the Soul. זה הדבר האמיתי.כל כלי יושב במקום הנכון. והקול הגבוה הזה. Ouch That Hurt הדרמטי הוא לא אחר מאשר קסם העיבודים של המוסיקה מימי Motown. גאוני.
בת כמה היא ? – 15. שבו חזק. מי השקרן שמפיץ את הגיל הזה. הכל יושב כאן כל כך נכון, שזה לפחות 25. הקול כמו שהגדירו הביקורות – gorgeous soul voice חזק, מלא נשמה, נשמע זמרת בת 30 לפחות.. משהו מארתה קיט, משהו מצ'אקה קאן.
האם היא צריכה עוד "להתבגר"? אם ככה היא נשמעת נערה בגיל 15, התבגרות עוד עלולה לפוגג את כל הקסם. הקסם. אז בבקשה, דיון ברומפילד, אל תתבגרי. פליז.
נו טוב, בימינו כבר לא עושה רושם שמכריזים על נערה בת 15 שהיא סופרסטארית. כשרונות נולדים ברחם. לא צריכים להמתין הרבה. הנקודה היא, שאם פעם ילדים כוכבים היו נשמעים ילדים, היום כל בת 15 נשמעת לפחות אריתה פרנקלין ודיאנה רוס.
האלבום הנפתח ב – Yeah Right, שיצא כסינגל, הההיפ הופ היחיד בדיסק. הראפר שעונה לה בשיר הוא דיגי סימונס גם בן 15 ממשפחת אצולת ההיפ-הופ.
ואחרי הכל, עזבו גיל. יש כאן דיסק פופ-סול מופלא, הרבה מאוד שירים שדי בהאזנה אחת כדי להתאהב וגם לחוש תחושת דז'ה וו. אני נזכר בכל הזמרות הגדולות של הז'אנר מימי הסופרימס. ואם חושבים על מותה של איימי ויינהאוז – יש כאן יורשת סנסציונית.