עם ג'סי פלטר, גראואר מארה, אבישי כהן ואסף אבידן

ג'אז בים האדום הערב השני

נמל אילת
5/5

מצחיק: אולי בסופו של הפסטיבל יתברר שבלגן הביטולים השתלם. קחו את אבישי כהן. הוזעק להציל הפסטיבל. אם צריך היה להציל, הוא עשה את זה. בגדול. מי שלא היה ב"ארנה" המתחם הפסטיבל בנמל לא יבין כמה הקהל אוהב אמנים ישראלים, ששרים לו שירים יפים. אבישי כהן וקונטרבסו שרים לקהל שירים יפים.
אל תגדירו. תמתחו קו בן "אורורה", Remembering, ל"שלום עליכם" ל"אלפו נסינה והים" ,מוסיקה ברוח הסלסה של אדי פלמיירי (מהאמנים שביטלו) מה שאומר שאבישי התעקש לא לותר על האפרו קובני הזה, שהגיע הפעם לפסטיבל בכמויות (אפשר היה לרדת במינונים)
ריגושים של קהל שאינם אופייניים לפסטיבל ג'אז. מישהו אמר לי בסוף הערב "שלמה ארצי" של הג'אז. בואו לא נפרשן, ואני לא יודע אם אבישי כהן ייעלב או יוחמא.
2 הנגנים שהעיפו איתו, שבלעדיהם זה לא היה מתרחש – אמיר ברסלר בתופים, עמרי מור הנפלא בפסנתר. מור כבר לגמרי עם הטמפרמנט וכל המניירות האביש כהניות, מהעידון של הבלדה ועד לסערת הקצב הקובני. כהן מפתח בשנים האחרונות את הניגודים האלה. מצד אחד נגן דומיננטי רווי המצאות, ניואנסים וציטוטים בנגינה ובאלתור, מצד שני – זמר של רגישויות נוסטלגיות עם נגיעות אתניות, שמשלים את עצמו עם נגנים צעירים שמניעים את הערב שלו במינונים מדויקים.

עוד אחד שהגיע ל"הציל" – אסף אבידן יחד עם קרני פוסטל. מופע אקוסטי. גם מי שצעק לו בתחילת הערב "תתעורר" וספג ממנו קללה, כנראה טעה בכתובת, או שצריכים להפנות אותו לטיפול. הקהל חיבק את אסף, שהוא באמת אחד ויחיד, גם עם ה"פשלות הקטנות" והאוריינטציה האקוסטית עושה לו רק טוב.
אבל אם פותחים את פסטיבל הג'אז לכל – אין בעיה לשנות בשנה הבאה ל – Red Sea Jazz & Rock festival. גם מי שפתחה את הערב השני – ג'סי פאלטר עם הרכב ה"אלטר אגו" היא לא בדיוק זמרת ג'אז. היא קוקטייל של ריתם נ'בלוז, רוק פופ וג'אז שלא היה נשמע כפי שנשמע ללא הפסנתרן סם בארש, שהערב הוא גם הצגה שלו – במלודיקה, בקולות מסונתזים. בן ויליאמס בבס, ג'ין קוי בתופים הם גם חלק מהרוח הגבית של הזמרת הזו.

אבל בואו נחזור לג'אז. השנה מציינים 25 שנה לפסטיבל הג'אז. כלומר – עדיין ג'אז. אם ג'אז – אז גראואר מארה. גם אם לא הצלחתם לבטא את השם, צריכים לשמוע ת צלילי המפוחית שלו. גרגואר מארה, אחד מנגני מפוחית הפה המבוקשים בעולם, מנפיק מהכלי צליל ייחודי, ומציג סגנון נגינה גמיש עם יכולת לדלג בלי מאמץ בין ז'אנרים מוזיקליים. מארה, בן 36, יליד ז'נבה חבר להרכב בס-פסנתר-תופים כדי לנוע ברגישות מסוגננת בין הלירי, הבלוז, למוסיקת נשמה ולהישאר ג'אז. בסופ של דבר – אם פסטיבל ג'אז, אז מארה עדיף על כל חגיגות המיינסטרים האתניות, כולל האפרו-קובניות.

ג'אז בים האדום 2011 – הערב הראשון

ג'אז בים האדום – הערב השלישי

צילום: מרגלית חרסונסקי

קטעים מהערב השני של ג'אז בים האדום

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות