ראול מיידון, שלומי שבן, גרטשן פארלטו, סטיב סמית'

פסטיבל ג'אז בים האדום ערב שלישי

נמל אילת
4.5/5

תרשמו את השם: ראול מיידון. תנו לגוגל לעבוד. אני רצתי לגוגל אחרי ההופעה. אלמלא שמעתי – לא הייתי מודע לגודל ההפסד.
ב"מועדון" של הנמל גילינו זמר שהוא גם התזמורת. סטיווי וונדר (פופ-סול) פלוס חוזה פיליסיאנו (פריטה בגיטרה) פלוס אל ג'ארו באוריינטציה הפופ-ג'אזית. חיברתם?
גוגל: זמר טנור בן ה-45, עיוור כמעט מלידה, בעל קול נשמה גמיש מצליח לשלב פריטה, תיפוף וירטואוזי על גיטרה ותופים קטנים, וגם להוסיף לעצמו כלי – כשהוא מאלתר בטכניקה ווקאלית מדהימה כחצוצרה המנגנת ג'אז. עד כאן הכל נכון. אני מאשר ומוסיף: המוסיקה היא שלל סגנונות מסול וג'אז ועד מוסיקה לטינית. בין שיר לשיר מגיעים הערות וסיפורים שמוסיפים תבלין המיוחד למיידון. נו דאל מומנט. איש שמכיל את הדבר האמיתי, כמויות של כישרון שאינן נגמרות.
אין לי בעיה להגיד אותם הדברים (כמויות כישרון וכו') על שלומי שבן. מה הוא עשה בפסטיבל הג'אז באילת? טוב שלא שאלתם, אבל נענה בכל זאת: עוד אחד הסיפורים האירוניים – איך יצא הפסדו של הפסטיבל בעקבות הביטולים בשכרו. הבחור (שבן) ישב בביתו בתל-אביב. הטלפון מצלצל. על הקו דובי לנץ. "מה דעתך לקפוץ לאילת להשתתף בפסטיבל?" שבן הבלתי נלאה, הסכים  מיד בשמחה,
הוא הגיע ל"ארנה" בנמל כדי להראות שהוא כמעט משולח רסן במופע שאו- קברט-סטנד אפ, מצחיק, מפתיע וחכם. מחובר לכל מה שתרצו – פסנתר-קהל-הסטנד-יוני רכטר-אבישי כהן (חצוצרה).
אל תלחצו להגדרה. גם שלומי שבן, יד על הלב, לא ירצה להגדיר, מה שבטוח – גם הוא אינו מאמין ש"שרמוטה פוריטנית" היא סטנדרט ג'אז חדש. מצד שני – כמה נעים לגלות שהקהל אינו פוריטני כשמדובר בפסטיבל ג'אז. תן לו בידור ברמה, והכל בסדר. שבן הרים הכפפה, וזרק אותה רחוק לתוך הקהל. כדי להבהיר עד כמה הוא רציני (כבדרן), הוא הזמין את יוני רכטר ואבישי כהן (החצוצרן) להיות איתו ברגעיו המבדחים. איך אמרנו בפסקה הקודמת: ללא רגע משעמם.

הלאה: גם אני מתקשה לבטא נכונה – גרטשן פארלטו. היא הזמרת שפתחה את הערב. בת 35, בתו של דייב פארלטו, נגן הבס שעבד עם פרנק זאפה. גרטשן מלחינה ותמלילנית בעלת "סגנון אחר" אינטימי ומאופק. ג'רלד קלייטון בפסנתר הוא שהוסיף את המגע הג'אזי החם. לצידו – ג'סטין בראון תופים, אלן האמפטון בבס. חבורה מהודקת. פארלטו שרה הרבי הנקוק, ויין שורטר, טלוניוס מונק בדרכה המיוחדת, מראה ששירת ג'אז נשית היא כמעט ז'אנר בפני עצמו, כלומר ממשיכה את המסורת הגדולות.

קינוח של אחת בלילה: סטיב סמית', מענקי המתופפים, מעלה לבמה את ה"ויטאל אינפורמיישן" קהל המיינסטרים ג'אז נוטש טיפין טיפין, אבל מי שאוהב רמות נגינה של ג'אז פיוז'ן, נשאר וקיבל מעצמת פיוז'ן מובילה. שילוב טעמים, סגנונות וצלילים כמו שרק פיוז'ן אמיתי צריך להישמע – פאנקי חובט, אורגן האמונד בסאונד פריך, מוזיקה הודית, ממפיס סול, מחוות לג'יימס בראון ולאייקונים של עולם הג'אז כמו באדי ריץ', ווס מונטגומרי ואורנט קולמן. סמית', מתופף מוערך ומייסד הקבוצה, מוביל חיבור של נגנים מיומנים שצועדים בדרך של התפתחות ושינוי כדרך חיים. ממשיכים להיות אופנתיים, מנגנים עם הרבה דמיון ויצירתיות.
נגן כלי ההקשה הישראלי, גלעד דוברצקי, שיתף פעולה עם ההרכב בתקופה שהתגורר בארצות הברית. לכבוד הביקור בישראל הצטרף לחבורה. הוא נמצא חזק בתוכה. יחד עם סמית' מניע ומתדלק. וגם טום קוסטר ליד הקלידים, מי שיצר בין השאר עם קרלוס סנטנה, וגם בארון בראון בבס, וויני ולנטינו בגיטרה.

מלמעלה למטה: שלומי שבן, ראול מיידון, גרטשן פארלטו, סטיב סמית' טים קוסטר

צילום: מרגלית חרסונסקי

ג'אז בים האדום 2011 – הלילה הרביעי

קטעים עם ראול מיידון, שלומי שבן, גרטשן פארלטו

Red Sea Jazz Festival 2011

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות