בשלב זה של הקריירה שלהם, קניה ווסט וג'יי-זי כבר אינם צריכים להוכיח שום דבר. מגה סטארים, אייקוני תרבות במגוון אינסופי של קלאסיקות היפ הופ ומוסיקה שחורה. אז מה יום מיומיים? מה הפרגון ההדדי? נדמה שדווקא ממרום פסגותיהם – יכולים להרשות לעצמם אלבום המנסה לטשטש הגבולות בין סגנונות, ועדיין להיות היפ הופ וראפ. זה העניין המשותף של שני פעלולני מוסיקה שמתמקדים נדמה לי לא רק בחשבונות הבנק שלהם. מצד שני, לא תהיה זו יומרה קיצונית מבחינתם לומר שיש להם גם אינטרסט משותף לקדם את תרבות ההיפ הופ וגם – לא מילה גסה – לעשות כסף גדול.
Watch The Throne יכול "להסגיר" גם קונפליקט בין שני היוצרים, כמעט כמו שניים שנאבקים במשיכת חבל ביניהם. קניה שולט מבחינה טקסטואלית בחלק הראשון של האלבום. "אני רק רוצה שיהיו לו חיים קלים, לא כמו החיים של Yeezy", שר בשיר "יום חדש", שיר מטאפורי על אבהות. (Yeezy הוא כינויו של קניה)
אבל Watch The Throne הוא בסופו של דיסק – ניצחון הדואט, לא מאבק קטבים שמוביל לכישלון. אני שומע אוטיס רדינג, ענק הסול המנוח, בגרסת הדואט המיוחדת (בתוספת קול המקור) בשיר Otis feat Otis Redding  על Try a little tenderness. השיר הפותח No Church in the Wild הוא ראפ פופ גוספל העוסק בפילוסופיה של האמונה שמתחיל בשירתו של פרנק אושן:
Human being to the mob/ What’s a mob to a king?/ What’s a king to a god?/ What’s a god to a non-believer?/ Who don’t believe in anything?/ We make it out alive/ All right, all right/ No church in the wild
מה שאומר שהצמד מנסה להתמודד עם "נושאים רציניים". Murder to Exellence הוא מבט למגיפת מקרי הרצח בעיר הגדולה, ראפ מעוטר בקולות שירה קלילים משהו, הנוגדים את ה"רצינות". זהו בדיוק קו החיבור בין ראפ לפופ, Made in America – ריתם אנד בלוז ראפ קליט להפליא עם הזמר פראנק אושן ששר רשימת מצאי על "התינוקות המתוקים שהגשימו את זה באמריקה". וגם שיתופה של ביונסה בשיר Lift Off – הופעת אורח של מיליון דולר. ושימו לב לפינאלה של השירים, סיומות מיוחדות של פעלולנים.
האם המפגש מספק דיסק השווה לסכום צירוף האגויים? גם אם האלבום אינו מצטיין באחידות סגנונית, עדיין הוא מספק פסגות פופ-ראפ-ריתםנ'בלוז כאלה שלא קניה ווסט ולא ג'יי-זד עלולים להצטער עליהם או להפסיד מהם. למעשה, הרוויחו בגדול.

קניה ווסט ג'יי זד – אוטיס