נשארתי לא רגוע אחרי השיר הזה, שאותיותיו הגיעו מהודרות ונאות בכתב של סופר סת"ם. אפילו שמות היוצרים נכתבו כך. מעניין מה חושב היושב במרומים על יומרת נציגיו, שמרגישים שליחים לדבר הרגעה של "עם ישראל" ומתחפשים לכותבי תפילה ולמעודדי אמונה באלוהים.
מה קרה שאנחנו ראויים לעידוד כזה דווקא מעפיה? מה יום מיומיים? עפיה: הייתי אומר לך, לפני שאתה מפנה לאלוקים – של נעליך מעל רגליך.
הקומוניקט מנסה להבהיר כי שיר האמונה באלהים בשפה תנכי"ת נכתב על רקע המתחולל באזור – מחאת האוהלים, הטרור בדרום, המתרחש בעולם הערבי. כורכים הכל, ואומרים: אנחנו – לנו לא יקרה כלום כי אלוהים איתנו.
מה לעשות, שרבים המתפללים שפנו לחסדיו של שמו יתברך – לא רק שדאגתם לא סרה. חלקם מקוננים על היקרים להם, למרות שנשאו תפילה. מושיק עפיה בחר להשיב רוח אופטימית, שהכל בסדר.הסירו דאגה. עינת הולנדר ואילנה אלוני לקחו על עצמן לפרט מעלותיו של הנשגב מכל. "ובא לציון גואל" (קם לעם מושיע) וגם "בחר בך האל".
אין גבול להתחסדות. מושיק ("מתחזק" חדש?) מסלסל בטון מדוכדך ומאונפף שנוסק ברגש את הבשורה בלחן נעים של סגיב כהן, בעיבוד שמטעין בקצב, ובקישוט קלרינט. והגם שהמוסיקה בסדר, שהוא שר ברגש גואה, אני ממש לא מסיר דאגה מליבי או במילים אחרות: ליבי אינו מתמלא תפילה.  

חפש נחמתך בין הכתובים/ בתפילות מצא מחסה/ למד לבטוח באלוקים
הלל-יה מלוא חזה/ כי רבו חסדיו כחול, ככוכבים/ ככלות הכל כולנו ילדיו האהובים
הסר דאגה מליבך ישראל/ השם תמיד איתך/ ובא לציון גואל
הכל יבוא עליך לטובה/ האמן וצעד בבטחה/ ואת ראשך, שא בגאווה/ כי בך בחר האל, בך