עידן עמדי

עידן עמדי

ארומה, אן.אם.סי
4/5

צלילי טאר פרסי פותחים את הדיסק בשיר על אהבה סעורת רגשות עתירת מטפורות. "נשכח או נסלח" מעלה שאלות על מהות היחסים בינו ובינה, ומגיע עד … התפרצות שדים מצד אחד וירידתם של מלאכים מאידך. או-הא. תן לדימיון לרוץ. עמדי רץ רחוק מדי עם הטקסט, ומה שמציל המצב, כלומר מה ש"רץ" לפני הטקסט, הם המנגינה היפה, טון הרגש, הקצב שמעניק עוצמות. אם מוסיקה ים תיכונית – השיר הזה של עמדי הוא דוגמא לאיך הייתי רוצה שהפופ הים תיכוני המקומי ילך. פחות אינסטנט ויותר אמת. יש לו את זה.
האווירה הים-תיכונית היותר קלילה וחפלאית מגיע בשיר "תשליך": "מרחוק אחי צועק לי,/ תשליך את כל הניסיונות,/ תשליך את כל הכעסים אל המים../ תשליך את המלחמות,/ תשליך את כל ההרהורים,/ אל השמיים../ תשליך את כל השקרים"
נשליך את הכעסים, המלחמות, ההרהורים, השקרים. ננטרל את עצמנו על רקע של "כולנו קצת אבודים", נשכיח בריקודים וביין.  העצה הישראלית הטיפוסית – עזוב אותך מצרות. תשליך הכל, אחי.אל תתמודד, תשליך את הבעיות. .
זו אינה סטירה. נשמע כאילו עמדי בכל זאת מתכוון לחיים בחאפלה, נתק מוחלט מהמציאות, במוסיקה, במיוחד בעיבוד הים-תיכוני יש סממנים לאווירה הזו, למרות שהמנגינה אינה בדיוק השטאנץ. עמדי מצרף קולו לאווירת השמח. מה מעבר? מי צריך מעבר?
אבל זה שיר חריג בדיסק. עידן עמדי, תגלית מצוינת של כוכב נולד, הוא סוג המיינסטרים החדש במוסיקה הים-תיכונית, דווקא מהסינגר סונגרייטרים שאינם מתיישרים עם הזרם החפלאי המרכזי, אלא יוצר שמנסה לחפש את עצמו, לשאול שאלות, להתבונן בסביבתו. עמדי כותב (מילים ולחנים) מוכשר, זמר רגש אמין, מלודיסט, מסלסל נפלא. כמעט רוב השירים מושתתים כל קו מלו-מלנכולי-רומנטי. אבל גם אם עמדי לוקח את רוב השירים לטון-פרשנות אחידים בקו הרומנטי שלהם, עדיין יש לו אלבום של שירים יפים: קחו גם את השיר המחניף במנגינתו – "אלייך" – על חוסר הסיכוי להגיע עדיה. המנגינה הסימטרית מעוטרת הצליל המינורי עיבוד המיתרים היפה והטון המדוכדך – ומי שיגיד "מרגשת" – לא אתווכח איתו. קחו את הזרימה המלודית הקצבית היפה של "זאת האמת" – הרהורים על זהות אישית-אומנותית – מהשירים היותר מדויקים ואמינים בדיסק, בעיבוד יפהפה.
הדמיון מגיע עד "אלפי פושטי ידיים" ו"נשמות אבודות" בשיר "רץ אל האור", שיר מלודי להפליא, זרימה קצבית יפה ומחניפת אוזן, אבל הטקסט הוא מכבסת מילים של זרם מחשבות עם הרבה מילים יפות שאינן מובילות לשום מקום, גם לא לאור של עידן עמדי. לא ברור מיהו כותב השיר – מישהו שרע לו, איש המחאה שרוצה לתקן את העולם, הפילוסוף שיושב בחדר ומביט לתקרה ובסוף רץ אל האור?
הטון המסולסל, הנוגה משהו מגיע גם בסיפור-שיר-משל "ישראל" – על שנים עשר בניו ועל יחסיהם האמביוולנטיים. מקצב מידטמפו, גם כאן הנימה הסטירית של השיר נבלעת בשירת הנשמה של עמדי. כמעט אותו מוטיב מוסיקלי, טון עורג ושירת נשמה נשמעים ב"עכשיו" – על תהליך הכתיבה המייסר מהמילים עד המנגינה.
הניסיון של עמדי לבחון מי הוא, לוקח אותו לנסיעת הרהורים לצפון הארץ ב"זמר מדורות", שבעיצומה הוא מגיע למסקנה שהזמן בורח לו, ש"נמאס לי לחיות בין עבר לעתיד", נסיעה שלמעשה, מחזירה אותו למקום שממנו הוא בא – "זמר מדורות" (זמר של שירה בציבור?) גם כאן – שירה תחושתית באותו טון, שיר נסיעה יפה, צליל טאר מייפה, מזכיר שירי קאונטרי רודס.
הנמכת טון של ממש מגיעה ב"המכתב האחרון" – מנגינה נוגעת ומגעת בעיבוד הנוגה של עמוס בן דוד למילותיו של משה אוחיון ז"ל, שנפל בקרב במוצב ריחן, ברצועת הביטחון בדרום לבנון בינואר 1995. חברתו, שהתגעגעה אליו בזמן שירותו בצבא, ביקשה שיכתוב לה מכתבים. לאחר מותו, העבירה למשפחה לעידן עמדי צרור מכתבים שכתב לאהובתו דאז. השיר מורכב משורות שנלקחו ממכתבים שכתב משה ז"ל לחברתו. צליל כינור שמלווה את המילים מוסיף לוויית חן נוגה לשיר העצוב והכן.
ועוד הנמכת טון במדור הכאב הצבאי: "כאב של לוחמים" ביצוע מכוכב נולד. שיר לאהובה על רקע טראומה של לילה אחד בשדה הקרב. מנגינת ליבו פוגשת את מיתרי קולו, והם שווים. הצרחות והדם לא מגיעים לשיר הזה. רק קול הצער שמבקש חמלה, ומבחינה זו עמדי עשה את המיטב מבחינתו. רגש שמפעפע וגם מחלחל באמינותו.
זו גם התחושה בסיום האלבום, כשעמדי שר: "ויש לי תחושה שלאט עם הזמן/ יפתרו לי כאן כמה חידות". חידה אחת נפתרה לו: הוא כאן בשביל להישאר, ללכת רחוק ולהגיע לשיאים חדשים.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. בתור אחד שכבר שמע את האלבום אני מצדיע יש כבוד

    האמת היא שהוא התמודד בכוכב נולד לא חשבתי שהוא יגיע למקום הנחמד ועוד על אלבום בכלל לא נתתי הימור

  2. האמת שנמנעתי להגיב עד שקניתי את האלבום ושמעתי את כולו בקשב רב ואני רוצה להגיד שזה אלבום מענג שכיף להקשיב לו ולא רק לשמוע אותו, שירים מעולים עם אמירה ותוכן, כשאתה יורד לסוף דעתו הם גורמים לצביטה בלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן