גבולות הגיון

נתן גושן

מילים ולחן: נתן גושן עיבוד: נתן גושן ואייל הלר הפקה מוסיקלית: לואי להב
3.5/5

יש שתיקות, יש עצב, יש סתיו, יש שלכת, יש לב, יש גשם, ואיך לא – שמש. ניחשתם נכונה: כל החומרים השקופים שמרכיבים שיר אהבה. ולא רק: היא בגוף שלו, בין הקירות שלו, היא הגבול, היא לחיות או למות. נו, אז איך עזב אותה? על כך נתן גושן אינו נותן תשובה. הוא אינו מתעסק בסיבות, רק במצב השיברון, רטט הלב הפועם בחוזקה, העצב שלאחר. הרגש המציף ממרכז החזה ועד תנוכי האוזניים. אם "גבולות הגיון" – אז אין פה שום הגיון.
ככה: הטקסט נוגע בקיטש (רגש כחזות הכל), אינו קוהרנטי (אחרי מילים "יפות" מגיע משפט כל כך פרוזאי כמו "אולי קצת שכחתי … גבולות ההגיון") למי להאמין? לטקסט השדוף או להמיית הלב המאופקת-מדוכדכת, למנגינה היפהפייה ולצליל המיתרים המחניף? פסק הדין: הטון והמנגינה זוכים בנקודות. ואוהביו הרבים של גושן יכולים להירגע ולתת ללב להימס.

את בגוף שלי / את בין הקירות שלי / את בין השתיקות השירים והעצב / את הגבול שלי / לחיות או למות שלי / את המחוג שמכתיב לי את הקצב //
היית בגשם איתי בשמיכות / ובימים שאהבנו פחות / אני לא עזבתי אותך לשניה //
את הסתיו שלי / את כל העונות שלי /וכשבלילות לפעמים את הולכת / המנגינות שלי וכל המילים שלי / נופלות מגופי כמו עלים בשלכת //
ואמרו כל דבר על חיי / שירדה דעתי מעליי / אולי קצת שכחתי… גבולות הגיון //
ואני חושב קצת על הלב שלך / וכמה קרה לפעמים המתכת / בוקר ולילה עוברים בשעון שלי / ולא מאמין שנתת לי ללכת //
ולי נשאר להמשיך לקוות / שכואב לך אולי לפחות / כמו שכואב לי.. .מאז שעזבת //
ורק אדיוט יחכה לך עכשיו / כשהגשם לא חס על פניו / חיכיתי לשמש… שקצת תחמם /

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות