הקופצניות והאה-הא-הו-הו עשו לי הרגשה אפרת-גושית, אלא שההשוואה לא תעשה טוב לסמדר אקראי. דווקא העיבוד וההפקה של גיל לואיס מאפילים על האינסטנט הזה שמוגש רוק פאנקי מהיר וחטיפי וגם משפרים אותו מקצה שיפורים: עבודת בס יפה, כניסה אקוסטית ביוניסון עם הקולות. כל השאר השאיר אותי בתחושה שאני לא שומע מילים, אלא רץ אחרי קלילותן. לא משיג אותן.
על מה היא שרה? שהחיים משעממים? אבל למה להקשיב למילים (ואל תחברו בטעות את "כבוד השר" עם "אומרים שהוא גמר" עם "בחוץ" – שלא תהיה טעות!!!), כשאפשר לפזז קלילות ולהמשיך הלאה לשגרת היום. למעשה זה השיר: עוד יום, עוד מבזק קצר, עוד לילה מנוכר. עוד שיר. אני ממשיך…
תמיד אותו דבר
אותו לבוש, אותו שיער
תמיד אותו דבר
תמיד זה רק נראה יקר
נשמע מאוד מוכר
עד סוף הערב זה עבר
אמר ועוד אמר
אמר אמר ואופס! נגמר
תמיד אותו דבר
מבזק קצר על כבוד השר
אומרים שהוא גמר
בחוץ יפה נקי נשאר
תמיד אותו דבר
עם ריח זול של יין מר
סוף ערב על הבר
אפילו גבר לא נשאר
תמיד אותו דבר
בקו 5 הזול הקר
עוד לילה מנוכר
חוזרת סולו אל הכר
והרדיו שר…
תגובה אחת
לא הבנתי כלום מהביקורת. בילבלת אותי לגמרי.