עיון ביקורת
לרכישה >>

אריק סיני , הולך ובא (היי פידליטי, ספטמבר 2011)

מוסיקה ישראלית

דברים טובים קורים לאריק סיני בנקודת הזמן הנוכחית. אני לא מדבר על "היכל התהילה", שלא ראיתי (וטוב שכך). למה לקלקל לי, לו. ה"ריאליטי" היותר מהותי מבחינתו הוא האלבום הזה. המציאות המשמעותית מבחינתו.
הלך ובא אל עצמו, בחר את השירים והמוסיקאים הנכונים. הבריטון העמוק שר שירים מהסוג שכבר לא כותבים היום. (מותר להגיד "איכותיים"?) הטונים מגיעים מעומק הבגרות הנוכחית, מתוך משקעי הזמן, אבל הזמן עצמו אינו פקטור: סיני אינו מנתב את עצמו לפי מה שהולך. שירים טובים לכל עת. בצרפתית קוראים להם שנסונים.
זה שיר הפתיחה "הולך ובא" של טוטו קוטוניו, ששימרית אור כתבה לו טקסט. העיבוד האקוסטי הפריך של אסף אמדורסקי בסגנון הישן והטוב, צליל האקורדיון. הולך ובא בסימטאות פריז. כאילו הזמן עמד מלכת.
הטון המאופק כמעט מחביא את המילים ב"להתאהב" ("זה להמיס את הבדידות") למילים של מאיר גולדברג וללחן שמוליק נויפלד ובן אלקים. "נובלס" (איתי פרל) – חשבון נפש על סיום פרשת יחסים. גם הדובר בשיר יודע שאין סיכוי להציל משהו: "הסרחתי מנובלס ולא למדתי שיעור של ממש" הסיגריה אולי מספקת אשליה לשנייה. אבל לא תפתור דבר, בטח לא תגשר על התהום הרובצת בין זוג "צבוטי לב לגומי יין מר" והסיום האירוני הכואב – "חזרי אלי רק כדי לשוב להיפרד"…
סיני נמצא בתוך הסיפור בחספוס בריטוני אקספרסיבי, קול שמצליח להביע את הצער במנגינה קליטה שמשרתת את הנרטיב, בעיבוד פונקציונאלי פשוט המתחיל מצליל אקוסטית בפתיחה שמבליטה את הטון החם. במיטבו.
קורטוב של קאונטרי מיוסיק – ב"מחכים לסימן" (נורית בת שחר צפריר-קורין אלאל) שיר על הליכה בארץ ישראל, מבלי שזה יישמע שירי ארץ ישראל. לחן סימטרי עדין של ארקדי דוכין מתכתב יפהפה עם "נופל" של נדב צדקה, ואין לי ספק שסיני בחר מילים מתוך הזדהות מלאה לשיר בתחושה אמיתית מילים כמו: "אל תנסי להבין ללבי/ זה חיזיון בלהות, זה סיוט אפל/ לא אספר לך על השד הרדום בי/ רק אגלה לך תמיד בתום החלום/ אני נופל".
שיר אהבה? תקשיבו ל"משתקף בעיניך" (נורית שחר צפריר – קורין אלאל). מי כותב טקסטים כאלה בימים אלה? מתחיל קודר ואפלולי בדיבור ("רק את גורמת לי לשתוק בידיעה/ שאני יכול לצעוק מהנאה") ועובר למנגינה סימטרית מלבבת. ("אני משתקף בעיניך/ ןרואה בן את שתי עיני/ הצל הנופל על פניך/ הוא בבואת פניי..") ועוד אחד מלנכולי במקצב סלואו של פעם – "חורף" (רחל שביט שמוליק נויפלד) –"רק איתך שרדתי חורף/ איתך הוא היה/ יפה כמו תמונה/ עכשיו הוא אויב, ואני כאן בעורף/ שונא כל דקה, כל טיפה"…
הסווינג האקוסטי הקולח של "אל תדאגי, ילדונת" – שיר שכתוב כסטנדרט קלאסי עם ניחוח ג'אז. ועוד נקבל לסיום מעין בונוס – דואט שלו ויפעת תעשה – "דרך" – אריק סיני מאופק בטון יגע של נואשות, ויפעת תעשה בקול מהורהר – משלימים זה את זו בשיר מיוחד וייחודי.
זה אריק סיני נכון לעכשיו, הכי נכון ומדויק ששמעתי מזה שנים. למרות שהשירים אינם שלו, הם נשמעים שלו. סינגר שנשמע סינגר סונגרייטר.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *