כל פני All My Faces

מירה עווד Mira Awad

הליקון
4/5

מירה עווד נמצאת על מסלול המראה בינלאומי. היא חיה בשנה האחרונה על קו תל-אביב מדריד, הקלטות עם המפיק הספרדי קרלוס ג'ין, מהנחשבים והנחשקים בספרד ודרום אמריקה. התוצאה מעידה על רצון להצלחה בינלאומית דחופה. העירוב של אנגלית וערבית בטקסטים אחדים נראה כניסיון מסחרי לרקוד על תרבויות שונות.
השיר הראשון מצביע על מגמת הקרוסאובר: Bukra , מחר – חציו אנגלית, חציו ערבית. ההפקה בסגנון צ'יל אמביינט עם אלמנטים אוריינטליים, אינה מצליחה לייצר יותר מפופ-דאנס נעים, סינתטי משהו. "יש משהו באוויר", שרה עווד בערבית ובאנגלית, "אינני יכולה להסביר, כל הכאב שמחזיקים לשוא, כל הדמעו שהזלנו, הבטחות שהבטחנו/ על זמנים טובים יותר שיבואו/ מקווה שזה לא יתפוגג"… מירה עווד הזמרת כאן, אבל – המוסיקה הזו היא סוונטיז-אייטיז רקידה לא ממש מגיעה מהעורקים. היא קוסמפוליטית, אבל אינה משכנעת שהיא אישית ואותנטית.
במסלול ההמראה החדש מירה עווד אכן מנסה מגמת הפופ הקליט והרקיד בהפקה עדכנית. ב – Stray Daughter היא שרה: "בשבילך אני הבת התועה/ הכבשה האבודה/אתה ממשיך לדרוש אוכי שאהבתי עמוקה" גם כאן – זה הקליט והאווירירי עם קישוטים אוריינטליים – אבל נעדר עומק. ב – All My Faces שומעים מירה עווד אישית יותר (היא מרגישה את מחשבותיו-מילותיו כשהוא מנסה לבחון את שתיקתה, אבל היא לא תיתן לו לחדור אל מתחת לעורה…), מנגינה קליטה וטון של תשוקה, אבל הקישוט האוריינטלי נשמע מודבק וסינטתי, ושוב תחושה שההפקה מנסה קצת במאולץ לשייך אותה גם למזה"ת. Time נטען במתח יפה כשהיא מבקשת זמן לתכליות שונות time to turn to places that I hurt. אבל ההפקה העשירה עשתה אותו מדי אירוויזיוני. Games of Love פחות סינטתי בביצוע היותר ייחודי ובהפקת הקרוסאובר האתנו-מערבית המרשימה.

מכאן לחלק היותר אןותנטי של הדיסק:  Blue Eyes, שיר אהבה כואבת מצליח לשדר טונים יותר ייחודיים של תשוקה (סטייל קייט בוש) בהפקת ביטים אלקטרוניים שמטעינה את השיר בדרמה מאופקת. מהשירים היותר מיוחדים בדיסק, למרות הניסיון המלאכותי משהו להדביק ערבית לאנגלית. והנה מירה עווד מאוד אישית בשיר דרמטי בהפקה מינימליסטית – Dream Coming True. צליל גיטרה מלווים שירה נקיה, מצליחה להביע בפשטות את עומק תמיהתה: If This Coming True/Why am I Sinking?
עווד עוברת לאווירה חלומית ב – Put Yourself In My Shoes שיר על יחסים בעייתיים מהזווית שלה. גם כאן המעטפת האמביינט אוריינטלית מנסה להתוות לעווד כיוון קוסמופוליטי. שינוי סגנוני וטקסטואלי מורגש בשיר שמסרה לה שירה גבריאלוב – Singing My Song. שיר על נאמנות לעצמה – "אתה בוחר את הפנים שאתה רוצה לראות… אני אמשיך לשיר את השיר שלי". השילוב של אנגלית וערבית (גם בטקסט הכתוב) חוזר ב- Roads – על כבישים שיקחו אותה למזג אוויר קייצי, על מאהבים בגשם, על תקווה שמישהו ממתין לה. וגם הפעם יש תחושה של ריקוד קצת מאולץ על תרבויות, מה שהופך את השיר מתקתק מהסוג הפחות אישי, לעומת Puzzle, המינימליסטי שעוסק במחשבותיה על מה שהזמן יעשה ליחסיו אליה. שירה כמעט חרישית שמצליחה לשדר בעדינות את תחושותיה. כאן האוריינטליות מובנית יפה. בסיום בונוס: גרסתה הים–תיכונית היפה ל – All I Want של ג'וני מיטשל שהוקלטה לספיישל של גל"צ על מיטשל.
מירה עווד זמרת ושחקנית מצוינת, פתוחה וורסטילית, מנסה לנתב עצמה לעולם הגדול. אוריינטליות היא מטבע עובר לסוחר, אבל נדמה לי שבמקום ללכת על אוריינטציה של כמה אני נשמעת גם מזרחית – עליה קודם לבחור את השירים הכי אותנטיים מבחינתה וכמה שפחות "מתחשבים" במגמות של הפצת עצמה בעולם הגדול. יש כאן דוגמאות שהיא יכולה. צירוף השירים למטה (להאזנה) הוא הדבר-דבק הזה.


Mira Awad All My Faces

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. התקליט הראשון היה מוצלח בהרבה. מפתיע שדווקא בהפקה יוקרתית היא יצרה כזה משהו כל כך אינסטרומנטלי ומעצבן.
    דווקא STRAY DAUGHTER נשמע לי הכי אישי שיש, אוטוביוגראפי ממש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות