"דאד קאן דאנס" הלהקה האוסטרלית של ברנדון פרי וליסה ג’רארד, נשמעת לפעמים כמו אקספרימנט אנתרפולוגי: תוף אותנטי כזה או אחר, סימפול של קולות שבטיים, קלרינט טורקי. הסאונד ריטואלי, קלטי, גותי, אפריקאי-אסיאתי, הרמוניה נוסח "סרג’נט פפר" (קטע שלישי), דרום אמריקאי, מסתורין, חזרה לטבע. מוסיקה שמחפשת "התמזגות" עם משהו אולי סרט, אולי מחול. אחיזת אוזניים? אולי, אבל זה מיוחד. מיוחד מאוד.
