"דאד קאן דאנס" הלהקה האוסטרלית של ברנדון פרי וליסה ג’רארד, נשמעת לפעמים כמו אקספרימנט אנתרפולוגי: תוף אותנטי כזה או אחר, סימפול של קולות שבטיים, קלרינט טורקי. הסאונד ריטואלי, קלטי, גותי, אפריקאי-אסיאתי, הרמוניה נוסח "סרג’נט פפר" (קטע שלישי), דרום אמריקאי, מסתורין, חזרה לטבע. מוסיקה שמחפשת "התמזגות" עם משהו אולי סרט, אולי מחול. אחיזת אוזניים? אולי, אבל זה מיוחד. מיוחד מאוד.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email