אנחנו כבר בתשע"ב? ואללה. ממש אקטואלי. אבל זה אינו סתם שיר ראש שנה חנפני. אחרי שאני שומע את נועה גולדנסקי, אני נרגע מעט מהשנה שכבר נכנסה. עם כל הפחד הענק, יש לי הרגשה שאני רוצה להאמין שההרגשה של נועה גולדנסקי תתאמת. שלא הייאוש יוביל, ולא השחור יבלע. אז לשם שינוי: לא טראומה על יחסים עכורים, לא תחושות סעורות לספת הפסיכולוג, לא ביאוס לקבלת השתתפות בצער, אלא דווקא – אמונה שימים טובים באים עלינו למרות הכל.
הטון המעודן, הצנוע-נוגה של גולדנסקי, הלחן הפשוט-סימטרי, העיבוד ה"שנסוני" של צח דרור (צלילי האקורדיון, קצב יפה) מעניקים נקודות זכות, הגם שמדובר בשיר קטן, לא להיט היסטרי, לא משהו לרוץ לספר עליו בראש חוצות, אבל מהסוג של שיר יפה שמעניק קורטוב של נחמת אמת. שנה טובה.
לא הייאוש יוביל אותי /גם אם ימשוך בכף ידי /כמו העולם אמצא סיבה /להתגלגל ליום הבא
לא השחור יבלע אותי /אלף צבעים בדעתי /גם אם ארוץ אל המרחק /מה שהייתי לא נמחק
עם כל הפחד /יש לי כוח /יש בי אמונה /ויש לי הרגשה /שהשנה הזאת תהיה טובה
אלה ימי מבול גדול /וכשייבש נוכל למחול /לב אמהות חרד תמיד /רחם תקווה ילד עתיד /עם כל הפחד יש לי כוח /יש בי אמונה /ויש לי הרגשה /שהשנה הזאת תהיה טובה /יש לי הרגשה /שהשנה תהיה טובה
עם כל הפחד /יש עוד כוח /יש עוד אמונה /ויש לי הרגשה /שהשנה הזאת תהיה טובה
עם כל הכעס /יש עוד קסם /יש עוד אהבה /ויש לי הרגשה 'שהשנה הזאת תהיה טובה /יש לי הרגשה שהשנה תהיה טובה