האם מגלים את גלעד כהנא יותר כ"ווקינג מן" מאשר "ג'יראף"? לפעמים. כלומר, במקרים מסוימים אעדיף את האיש המהלך בדד מאשר חבר בחברת הג'יראפות.
איש אחד שלוקח את האנגלית ועושה הצגה לעיתים מרנינה. טקסטים מרים, טון מנוכר, לעיתים מחויך. סינגר סונגרייטר שבוחן בכמה עיניים את יישותו-זהותו.
שנצא לצעידת אייפוד עם התיאטרוקנטו שלו? והפעם, יוצאים לא בצעידה מדודה, אלא בריצת רוקנ'רול מטורפת מקשת נשימה עם My Game. מי רצה איתו? נינט טייב, ששרה בסגנונה הסרקסטי "אף אחד באמת לא יודע מה לעשות עם שמי, אף אחד באמת לא יודע מה לעשות עם המשחק שלי, אוהבת אותך, זקוקה לך, שונאת אותך" הוא לעומתה יודע מה הוא רוצה ממנה: "אני חושב שאנחנו צריכים להיות במיטה/ גבוהים כעפיפונים/ לילה ויום" והיא, נינט זועקת: "אני לא רוצה לגמור"… אין בעיה להאמין לה (גל"צ פסלו?) אבל אחרי פתיחה סעורה כזו – אתה שואל מה הולך עכשיו כהנא לעשות אחרי שכמעט גמר בשיא.
נינט קייימת לאורכו של האלבום בקולות, ונכנסת בקטע (12) המריבה בינו ובינה המדונסס של Pre. התפרעות נחמדה.
נעבור לכמעט הליכת צב ב – Bad Love. הקול נצרם (מלשון צרימה) כשהוא שר: "זו אהבה רעה / שום תועלת לא תצמח / אה, זה זו אהבה רעה/ רק אני אשם/למה לנסות את הבלתי אפשרי? / לכתוב שיר אהבה / למישהו שעזב / נקמה לא תחזיר חיים / לא תחזיר אהבה / זה רק יהרוג / את מה נשאר מאחור"
חיים הם תשוקת אהבה, ובמקום שיש תשוקת אהבה – קיימת שברונה. יאוש, תסכול, מרמור. גלעד כהנא, האיש המהלך, מספר כמה רעה היא האהבה הזו (שהוא שר עליה) מכל בחינה, וכמה לא בריא לפתח כלפיה רגשות שליליים. מה חדש? אין חדש. זה אינו אומר שהמצב אינו ממשיך להיות חבלה רגשית..
האלבום הוא המשך קורותיו-סיפוריו-הרהוריו של "האיש המהלך", ובו יסופר על חקר הצדדים האפלים שבאישיותו ובחייו. אין כמו אהבה עקרה לייצר אופל. באנגלית זה נשמע נכון. בעברית – אין זכות קיום. האופל קיים בטון החדגוני והמנסר (מזכיר משהו את סמי בירנבך במינימל קומפקט) – שהוא חלק מהנרטיב הקודר-מנוכר-מלנכולי. שומר מרחק, קר, אפילו תלוש.
אבל מצד שני משתלב עם קישוטי פופ ריתם נ' בלוז בקולות נשיים ב- To Be Popular הפאנקיי. עם מעין רגאיי ב Only Me שיר על אובססית אדם בתוך עצמו הוא גר, מה שגורם לשבק שכל, לזיופים בלב. ("אל תכעסי/ מוחי שבק /ליבי טועה") בעיבוד ג'אז פאנקי, מוריד הילוך כדי לגלם את המאהב הנואש השר בתשוקה על מה היא מדברת בשנתה אחרי זיון (Hound), בורח מהתמודדות עם "החיים" ב טון נמוך ומדוכדך ב – In Love With TV – מתחיל נמוך, משתדרג בעיבוד עשיר לכלי מיתר וקולות סטייל ליאונרד כהן. – מהטובים בדיסק. שיר מזווית יחסים עם ההורים שמשדר עייפות ותיסכול – save. וגם באותו נושא (יחסים אמביולנטיים עם האב) בעיבוד אפריקני בליווי מה שנשמע תופי סטיל – Hat More Time. שיר דרמטי אוונגרדי על אהבה בע"מ רווי אפקטים אלקטרוניים – Almost.
אלבום אינדי מובהק. ההפקה המוסיקלית מנסה לחלץ פה ושם שירים משיממון בתזמורים עשירים. בבסיס, כהנא הוא יוצר טעון, תזזיתי, לא רגוע – שאינו ממתין דווקא למנגינה אולטימטיבית. הוא משוחרר לעשות מה-בראש, לוקח לעצמו חופש רב. האיש המהלך זורם-ממשיך בדרכו, ובדרך קורים דברים, לפעמים מיוחדים, לפעמים מענגים, גם לפעמים סתמיים.
