להיכל התהילה של ערוץ 24 נקמת הטרקטור לא תגיע. אין סיכוי שבעולם. לשם נדרשת תעודה המעידה על עבר-זמנך. בהיכל התהילה של הרוק הישראלי האותנטי והרלוונטי, זה שעדיין לא נוסד באופן רשמי – נקמת הטרקטור כבר דיירים. בערב הזה קוראים לו (להיכל) מועדון התיאטרון, והוא נמצא בשדרות ירושלים ביפו.
לא סתם דיירים – דיירי קבע. לא משנה. לא ארעיים. זכו למעמד בצדק, ביושר. לפי קהל האוהדים – עוד מעט יתקשו לרוץ. רק ללכת. מצד שני, יש אנשים צעירים שמאכלסים את ההרכב. לא רק אגדות קשישות. לפי הרעמה של אופיר ליבוביץ' –עדיין לא צריך להציג תעודת קשיש. וחוץ מזה ברוק כידוע הגיל אינו קובע.
לפתיחה הגיעו אגדות חיות אחרות, הלשעברים של הטרקטור – גרין (קלידים) ודני מקוב (תופים) עלו מן האוב לכמה שירים. מודלים ישנים במצב טוב. רצים יופי. באו לחגיגה מתודלקים.
כשעושים חגיגה, לוקחים דף ורושמים שמות: גרין, מקוב, דודו טסה, משה לוי, כנסיית השכל. כמעט שכחנו את האגדה שלשמה התכנסנו: אבי בללי. מוסיקאי. נגן בחסד. מעבד. רוקר. זמר. איש בקדמת במה חף מפוזות. הוא בטח התרגש פחד. אלא שהפחד לא הגיע לנגינה ולשירה. הביע חשש שיהיה קשה לנגן אלבום חדש. קהל מפונק מחכה ל"משחק של דמעות". אבל יצא אלבום מצויין. שירים רבים שמבקשים במה, שמתחננים לאנרגיות מוספות. את גרין ומקוב החליפו כעבור כמה שירים המתופף אביב ברק, נגנית הויולה גליה חי והקלידן עידו זלזניק. הכל בסדר. גם מי שלחש לאוזניי – באתי בשביל גרין ומקוב, הוא סוג של נוסטלגיקן חסר תקנה.
אני יכול לבשר לכל מי שלא הגיע למועדון התיאטרון, 11 באוקטובר 2011 (תרשמו את התאריך, ביקש בללי – הערב שבו התבשר עם ישראל על שחרורו של גלעד שליט) שנקמת הטרקטור חיה, קיימת, נושמת ואפילו בועטת, אם להשלים את הקלישאה. נכון שאסור לקחת ערב חגיגי כפקטור להמשך. תרועת הפסטיבל נמוגה מהר. מה מחר בבוקר.
כמו שנקמת הטרקטור נשמעת באוקטובר 2011, יש למה לקום בבוקר. להקה טובה, אינטליגנטית, מוסיקלית, מחברת עבר עם עכשיו. רוק חכם, תרצו להגיד "מתקדם" – לא אתווכח. הגיעו עם אלבום יפהפה של אווירה, של זרמי דכדוך יפים, של דרמה, שאינה נוגעת במלודרמה, שכבות צלילי רוק ואלקטרוניקה, שמספרים את העכשיו, שהוא היבט על מצב קיומי מבאס. "תעתועים" אלקטרוניים מלטפים במלנכוליותם, מעובדים לסיפור מתח. זעקה מרטיטה בתוספת קול נשי: "אולי היום אולי מחר, משהו כאן נשבר/ אולי היום אולי מחר משהו כאן נשאר". צליל ויולה (גליה חי), פסנתר וקצב מידטמפו מובילים ל"ברלין" בפתיח ארוך, שיר אווירה ספוגת עצב צובט. דוק של מסתורין מרוסן בעיבוד יפהפה של קצב ומיתרים. הדרמה הסרקסטית של "אדרלנין" – שיר על בריחה מזווית אחרת: "עם אדרנלין בתוך הדם/ כולם חולמים/ לעוף מכאן/ בתוך מסכים של פלזמה/ להביט על העולם". "הכל טוב" שמאפשר לרקוד את הרוקנ'רול עם חיוך ציני בגן עדן של שוטים.
עיבוד אלקטרוני דאנסי טעון וסהרורי ל"מתנתקת", שיר על יחסים קשים, מאלבומם הראשון, קוהרנטי לאלבום ולערב.
אורחים: דודו טסה, רוקר, מוסיף אדרנלין משלו. משה לוי – חיוך של אקורדיוניסט שמתרפק, כנסיית השכל – הגיעה למקום הנכון: שירה בציבור בהיכל התהילה של הרוק הישראלי. זו התחושה בסיומו של ערב: נקמת הטרקטור בהיכל התהילה של הרוק הישראלי.
אבי בללי – שירה ובס, אופיר ליבוביץ' – גיטרה, גליה חי – ויוה ושירה, עידו זלזניק – קלידים, פסנתר, אביב ברק – תופים. אורחים: גרין, דני מקוב, משה לוי, דודו טסה, כנסיית השכל.
שירים: משחק של דמעות, שקט, בינינו, תעתועים, אדרנלין, הכל טוב, גאות, ברלין, נשאר רק לרוץ, בסוף מתרגלים להכל (עם דודו טסה) דברי אלי (עם דודו טסה), אופניים וספר (עם משה לוי), מתנתקת, רעפים, היא, שיר מהגן (עם כנסיית השכל) מסכים, עפיפונים, ממוריז, ג'ונגל פיתוח, זקנים, סליחות.
צילומים: יוסי חרסונסקי
נקמת הטרקטור – מועדון התיאטרון אוקטובר 2011
