Mylo Xyloto

קולדפליי

הליקון
4/5

סיפור אהבה עם סוף טוב כמו באגדות: Mylo ו – Xyloto שני הגיבורים, שחיים בסביבה מדכאת, נפגשים ומתאהבים. כריס מרטין תיאר את האלבום כאופרת רוק בהשראת כתובות קיר של ניו יורק מהשבעים ותנועת המרי האנטי נאצית "השושנה הלבנה", קבוצת סטודנטים שהתנגדה לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה. מרטין מתאר ב – Every Teardrop Is a Waterfall מהפכה המונהגת ע"י חבורת נערים רוקדים.
אלבום קונספט? שאלה טובה, ומעמידה את הדיסק במבחן ההגדרה (יצירה המגובשת רעיונית, לרוב ממקור השראה ספרותי, או מעולם התיאטרון עם קשר כרונולוגי בין הרצועות זיקה בין רצועה לרצועה מבחינה מוזיקלית, כך שהמאזין מקבל תחושה שמדובר בקטע אחד ארוך) 
אחרי האזנה אחת, יש תחושה של יצירה רבת אווירה ומלודית, שכל חלקיה מנסים להתגבש לשלם, אבל זה אינו אלבום קונספט כמו נאמר "החומה" של פינק פלויד, "אלף שמשות" של לינקין פארק.
אין ספק שקולדפליי של האלבום הזה עושה מאמץ להתקרב לאוריינטצית פרוגרסיב רוק – במנגינות, בשירה הדרמטית, בשירה הכוראלית, באפקטים שמייצרים אווירה של סיפור, במוסיקה נרטיבית ספוגה בתוגה.
זו אלבומה החמישי של קולדפליי, Mylo Xyloto (יש לבטא: "מאיי-לו זיי-לטו"), שנעשה בהפקה מורכבת (שלושה מפיקים + עיבודים של בריאן אינו), יוצא אחרי Viva La Vida של 2008 בשתי עטיפות שונות, ששתיהן נמכרות בו-זמנית בהורדה באינטרנט. (את עטיפת הדיסק הפיזי פשוט הופכים) "Princess of China" בכיכובה של ריהאנה, בלדה על אובדן וחרטה, שאחריה (שיר 11) מרטין שר Up in Flames, סלואו מינימליסטי על משבר יחסים שעלול להרגיש כסוף העולם, מעין שיר ערש עצוב ומתקתק, עוד אחת ממנגינות הקליטות באלבום שנשמע כניסיון לייצר יצירה שלמה, ועדיין אינני בטוח שאלבום האווירה הזה עולה באיכויותיו על Viva המצוין. אלבום של אווירה, מצבי רוח, מרקמים יפים. לא מוכרחים לדרוש הרבה מעבר לכך מקולדפליי.

Every Teardrop Is a Waterfall

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן