מרסליס וקלפטון Play the Blues מנגנים את הבלוז

מרסליס וקלפטון Play the Blues מנגנים את הבלוז

לכייף על מסורת הבלוז והג'אז. זה בדיוק האלבום הזה, אבל איזה כיוף. איזו רמה.

רפרייז
4.5/5

יש אמנים שבשלב מסוים של הקריירה שלהם, כשאין להם כבר מה להוכיח, מנגנים בשביל לכייף. החצוצרן, וינטון מרסליס והגיטריסט אריק קלפטון הרוויחו ביושר ובצדק את תהילת העולם שלהם. וינטון מרסליס הוא אמן הג'אז הראשון שזכה בפרס פוליצר. אריק קלפטון הוא אחד מאלהי הגיטרה כבר כמעט חמישה עשורים. אבל כשמדובר בדפים שנרשמים בהסטוריה, די אם שניהם יפגשו לקונצרט משותף.
ואכן: וינטון מרסאליס ואריק קלפטון נפגשים ברוז ת'יאטר שב – Frederick P. Rose Hall, בלינקולן סנטר לשתי הופעות סולד-אאוט המוקדשות למבחר קטעי בלוז. חיבור של שתי אגדות, שני וירטואוזים עם נגנים מתזמורת הג'אז של לינקולן סנטר. השירים נבחרו ע"י קלפטון. העיבודים הם של מרסאליס. הכיוון – ישן, מה שנקרא jump-blues מוקדם עם וייב של ניו-אורלינס, מה שאיפשר מרחב פעולה בכל הקשור לתזמור. הבסיס של ההרכב – King Oliver's Creole Jazz Band (בו כיכב לראשונה לואיס ארמסטרונג) עם תוספת של קלידים וגיטרה. מגעים בין ג'אז מסורתי לצליל של ימינו.

כבר הקטע הראשון Ice Cream מראה שההרכב הגיע לבלות. אחדים מאנשי ההרכב כולל מרסליס נותנים קולם בשיר, כאשר קלפטון הוא הזמר הראשי. זוהי מסיבה במסורת דיקסי. תקשיבו ל – Kidman Blues, קטע שלא ישאיר מישהו לשבת. פתאום מקבלים גם את Layla הותיק והמוכר של קלפטון בעיבוד תואם ומלהיב לסגנון ניו-אורלינס, שמתחיל כדיקסי ג'אז של להקות הצעידה בהלוויות. מפתיע ומשתלב. (וידאו למטה) שימו לב בקטע הזה- כמה השנים עשו טוב לקול של קלפטון.
עוד הפתעה: טאג' מאהל Taj Mahal בהופעת אורח בסטנדרט הגוספלי .Just a Closer Walk With Thee וגם ב – Corrine, Corrina , המסיים. אמרנו – לכייף על מסורת הבלוז והג'אז. זה בדיוק האלבום הזה, אבל איזה כיוף. איזו רמה.

1. Ice Cream
2. Forty-Four
3. Joe Turner's Blues
4. The Last Time
5. Careless Love
6. Kidman Blues
7. Layla
8. Joliet Bound
9. Just A Closer Walk With Thee
10. Corrine, Corrina

Wynton Marsalis & Eric Clapton – Layla

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. למפגש הזה של אריק קלפטון עם וינטון מרסליס קדם מפגש ענקים אחר והוא של נגן הסקסופון שהפך לאגדה עוד בחייו עם וילי נלסון, בערב משיריו של איש הקאונטרי ובערב אחר ובו מחווה לריי צ'רלס. אני זוכר שבזמנו העניין נראה לי כגחמה אבל כשמקשיבים לערב הזה ואני באופן אישי ממליץ לכם להקשיב לכל, מבינים שמישהו היה חייב ליצור את המפגש הזה, כי העבודה המשותפת יוצרת משהו כלכך מרענן ומרשים של כל אחד מהם, מעבר למפגש של סגנונות בלוז וג'אז שזה פשוט ראוי שיזכר לא פחות מאשר לכמה דורות, כקלאיסקה של ימינו. אם נתייחס למפגש הספציפי הזה אז השירים של קלפטון נשמעים פתאום אחרת ולטעמי טוב יותר. בשלב ההדרן מצטרף אליהם יוצר הבלוז, טאג' מאהל שלדעתי מן הראוי שיהיה גם ערב כזה שכולו משיריו, כולי תקווה שזה יבוא מתישהו בהמשך לסדרת מופעים עם אמנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן