סערת רגש גואה שאין בה שפל קטנטן, ועם זאת, הטון והמוסיקה מהולים בנימת תוגה בשירתם של טל הפטר ויעל גיסיס. "שלום" הוא מושג אוטופי, שמייצר תחושת הזייה או חזיון תעתועים – האור שמגיע מהשדות. אפילו משהו סוריאליסטי – דם שמתפשט לים. מול המראות האלו קיימת בשיר מילה נדושה כמו "תקווה" שאינה הכי קוהרנטית.
צליל פסנתר מכין נכון את סיעור הרגשות הקולי, מנגינה מקורית, הרמוניה יפה, מפגש קולות שמביע את הערגה.יעל גיסיס משתלבת בדואט, הסולו שלה מעט גבוה. העיבוד מצטרף למלודרמה הרגשנית. נגיעות מזרחיות שמשתלבות יפה בסולם המערבי. טל הפטר הוא ה"נסים והנפלאות". נס קטן קרה לו כאן. נמתין לנס גדול יותר.