עומר אדם הוא כבר כלי בידי. תנו לו שירי התבכיינות והוא יסלסל אותם בקולו המאנפף בכאילו בכאב. הטקסט תפור כמו במכונת יצור של קטשופ. גם במונחים של "מוסיקה ים תיכונית" – המצב קשה. זהו בדיוק סוג הטקסט עליו ניתכת הביקורת על הז'אנר. לא רק המילים תפורות כמו במכונת יצור, אלא גם הלחן הרזה והעיבוד השקוף. צליל החליל הפרסי של אמיר שהסר הוא כבר עלה תאנה כאילו-אומנותי בקונטקסט של מוסיקה מזרחית. לא מאמיו לזה. אדם עומר נראה כמי שאין לו לחלוטין בקרה על השירים שהוא שר. הוא פשוט בא לעבודה.
רוצה כבר שתבואי לך מחכה שנים / שנים לא מצליחות לחלוף / עכשיו שאת לא איתי לא עוברים הימים/ את ההווה רוצה רק לשנות
את התמימות כבר איבדתי עברתי הכל בחיים/ ולא אנוח לרגע אחכה לך שנים
אז בואי עכשיו לעולם אהיה לך תמיד האחד/ אם תשמעי את קולי קורא לך אומר את הכל/ אני לא יכול לוותר לך תחזרי כבר אליי/ כמה אני אוהב אותך את האור בחיי
לו היית יודעת כמה כואב לי בפנים/ נלחם בכוחם של רגשות/ שוב מדבר לעצמי נכנע למחשבות/ כשדמותך עולה לי בלילות