לולו

לו ריד ומטליקה

הליקון דיסק כפול
4/5

סיבת החיבור בין לו ריד למטליקה? פרט לעובדות הקרות (פגישתם על במה אחת בטקס "היכל התהילה של הרוק" ב-2009)  90 הדקות של שני הדיסקים מנסים לענות על השאלה. לא בטוח שתקבלו תשובה ברורה. תמתינו ל-19 דקות של Junior Dad בסיום דיסק ב' כדי להבין שזו הייתה יכולה להיות אופרת רוק גדולה. בסופו של דבר, המבקרים שקטלו ככל הנראה יאכלו כובעים אחרי שהשת"פ יהפוך קלאסיקת רוק בעוד כמה שנים. ריד כבר נמצא בפנתיאון של הרוק עם "ברלין", שגם הוא התקבל בזמנו בקול ענות חלושה של הביקורת. אינטילגנט כמו ריד לא סתם בוחר בפורמט מטאלי כמו מטליקה לשיריו.
אלבום כבד, רפטטיבי, שיר מלודי? גיליתי אחד לפחות: Iced Honey שנשמע רולינג סטונס. אבל זה הרבה יותר משיר מלודי פה ושם. אלבום קונספט עם נרטיב מובנה? – לא. אבל זוהי יצירה של פואטיקה, פסיכולוגיה, דרמה. אסור לשפוט אותה לפי שלושה שירים.
על ריד אפשר לומר – זה הוא. הוא אוהב אקספרימנטים אוונגרדים עם זכרונות מוולווט אנדרגראונד. הוא השחקן של שיריו. הוא מספיק אינטילגנטי לדעת איך לנצל את מטאליקה לטובתו. תקשיבו למשפט הרפטטיבי של Cheat On Me בשיר 6. כמעט 11 דקות של אותו משפט – כדי לנסות לשדר את עומק הטראומה.
אבל מטאליקה? מה היא רוצה ממעריציה המושבעים? מה הוביל אותה להצגה של ריד? האם Frustration לא היה מתקיים ללא הריפים שלהם?
נראה שהתיאטרון של ריד יוצא נשכר מהשידוך. הטקסטים נשמעים לעיתים כמו שרוח שטנית דבקה במחברם. הסיפור מקורטע. לו ריד מנסה לזעזע באמצעות מילים כמו: Waggle my ass like a dark prostitute coagulating heart-pumping blood – "תנענעי את התחת שלי כמו זונה קודרת שואבת לב דם קרוש" או: I swallow your sharpest curdle like a coloured man's dick שאתרגם? בואו נעשה פיפס מצנזר.
למי מיועד הדיסק? נדמה לי יותר לאוהבי לו ריד הפואטי מאשר למעריצי מטאליקה המטאליים, שימתינו לאלבומם הבא. מצד שני: איך אפשר לעבור על שת"פ כזה לסדר היום. רק הסקרנות גורמת להציץ. לא בטוח שלא תיפגעו. תקשיבו פעמיים-שלוש. יש בזה משהו חדש, אחר, אולי נצחי. עוד תיפגעו.

Disc: 1
1. Brandenburg Gate
2. The View
3. Pumping Blood
4. Mistress Dread
5. Iced Honey
6. Cheat On Me
Disc: 2
1. Frustration
2. Little Dog
3. Dragon
4. Junior Dad

הרעיון ליצירה משותפת נולד לאחר שהופיעו יחד בטקס יום השנה 25 ל"היכל התהילה של הרוק" בארה"ב בניו יורק באוקטובר 2009 וביצעו קלאסיקות של Velvet Underground.  "ידענו אז שאנו נעשו זה לזה", אומר ריד.
הרעיון שהתגבש במהלך חשיבה משותפת היה להקליט  סדרה של שירים, שריד כתב עבור הבמאי האמריקני האוונגרדי רוברט וילסון וקבוצת התיאטרון הגרמנית Berliner Ensemble להפקה תיאטלרית של Lulu Plays, שהבכורה שלה התקיימה בברלין בחודש אפריל 2011. השירים שריד כתב מושפעים מהמחזאי האקספרסיוניסט הגרמני Frank Wedekind .

Lou Reed & Metallica – Lulu

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות