על הילד – שמרגע שדרך במגרש של "הגדולים" – נשאר לו "לדמם בבריכה של הקטנים". אליאל אבקסיס עושה שימוש במטפורה המתארת פגיעה אנושה. האם השיר מייצג את הצדק החברתי מזווית מצבו הקשה (הדוחות שטפחו, הקנסות שחולקו לתשלומים) או בעיה נפשית של חוסר יכולת להתמודד עם מציאות של התבגרות מול העולם (הפחד שמשתלט) ואפשר גם – שניהם גם יחד.
חרוזי הטקסט הפשוטים אינם מצליחים לרדת לעומק מצבו, אולי כפי שכותב הטקסט עצמו מבהיר – שאינו מצליח לגלות מה עובר עליו, הגם שהוא חש כי שגרת יומו (שוב יורד עם הכלבים) אינה נסבלת.
אליאל אבקסיס שגדל בפריס, ושחווה מוסיקה ערבית בביתו (אמו היא הזמרת והשחקנית רייימונד אבקסיס) מציג את הדו"ח האישי בבלדת פופ מלודית נוגה באוריינטציה מינורית (צלילי הפסנתר בפתיחה) עם קישוטי מיתר אוריינטליים בעיבוד, הגיטרה החשמלית והפסנתר ה"מערביים" הרבה יותר דומיננטיים. הטון וההבעה מעידים שאליאל חש את הפחד שמשתלט. שפיו מעביר בבלדה הרגשנית דו"ח מהימן מליבו.