גם בקיטש יש דרגות. זו דרגה מתחת לבינונית. "מביט אל האופק פנייך מצטיירות על פני הים". איזה מביט על האופק. על זה הייתי נותן מספיק בקושי גם בחיבור של ילד בכיתה ה'. "חי כמו גן עדן לצידך" – נו, באמת. "חלמנו חלומות של אוהבים" – אינסטנט קיטש. מוסיפים קמצוץ קולו הנוגה-מתבכיין של שגיא טרבלסי (כוכב נולד) מנגינה ועיבוד שעוטפים בצליל מלו מלנכולי כדי ליצור כאילו בלדת פופ, נאמר ים-תיכונית, עתירת צליל מיתר. הרגש גואה, רץ לפניו, אבל אינני מאמין לו. נשמע טכני, שימוש בקול רגשני להוצאה לפועל של מילים יפות, שאמורות להביע רגש. שגיא טרבלסי נופל למלכודת הזו שמטופחת גם ב"כוכב נולד" של רגש שהוא חזות הכל.

מביט אל האופק/ פנייך מצטיירות על פני הים/ לא פעם אמרת לי/ חיי הם כמו גן עדן לצידך/
ואת מחייכת מתוך התמונה שנותרה על המיטה/ ביחד היינורק אתמול היית כאן ליידי
היית מאושרת/חלמנו חלומות של אוהבים/ שירים שאהבנו הופכים לאט לאט לכואבים
יבוא היום/ אולי תביני/ את היית לי כל חושי/ כל ימי ולילותיי/ הייתי בעינייך אור ואהבה/ומקום רחוק
אליו תגיעי/ תזכרי שאני כאן/ מחכה רק לסימן/ מאהבת חיי הרחוקה
אזכור את ענייך/ את עולמי כבשת רק במבט/ ובין זרועותייך/ ידעתי שמצאתי לי מקלט/ אשמור מילותיך אשר חדרו עמוק אל תוך הלב