גושן שופך מלוא חופן מילות רגש, מנסה להסעיר בתיאורים רגשניים לעיתים אובר אמוציונליים, וכבר כתבתי באחת הביקורות על הסינגלים שלו – סינגר – כן. סונגרייטר – פחות.
"אני יודע שהזמן לא עוצר בשביל בני האדם", שר גושן ב"יודע", שיר מודעות עצמית שפותח. בערך כמו שתגידו – שכולם מתים בסוף. "יודע מילים, יודע שתיקה, יודע היטב לחכות" – צירוף סתמי. וגם השימוש ב"היטב" – מילה מאוד לא מוסיקלית.
ב"כל מה שישי לי" דרמטי-עצור-נוגה-סובל-מיוסר-כמה-רע-לו, בלדת רגש בביצוע אקספרסיבי, בעיבוד רוק חשמלי טוב. דרמה אישית שגושן שר ברגש רב.
מגבירים קצב ל"פנים אחרות", עולים למסלול זרימה פחות מלנכולי. האוהב המיוסר -המתרגש שמצא שנים "נחמה באלכוהול" נסחף במילים כ"כובש אלפי אדמות אולי שם אגור איתך".
הקול קודר-תחושתי הזה, אחיד בצבעו מכתיב את הטון של הדיסק, שברון ליבו של אוהב נואש שעבר לילות בלעדיה ("לילות" – מנגינה מכניעה) היא הגוף שלו בין השתיקות השירים והעצב גם בימים שאהבו פחות. ("גבולות היגיון")
וגם: קובר את הכאבים והדמעות על הפסנתר הולך יחף ברחובות ריקים, נזכר בזכרונות מתים. קירות שבורים. מציאות ודמיון נכנסים למכבסת המילים כדי להדהיר את עגלת המלודרמה.
הלחנים המלודיים נושאים את תשוקתו הנכזבת-נרגשת-מיוסרת, הקול נטען ברגשנות עוצמתית עד זעקה, אבל משהו כאן לעיתים מנופח-מגושם-יומרני מדי, גם כשגושן שר מפורשות "נשאר לי רק הרס עצמי, במראה ממולי שוכב ילד שלא מפחד מקצת ערפל, שקצת לא רואים". וגם ב"כמה מילים אינו חף מדימויים חבוטים – "כמו עצים גם אנחנו גדלים"

מצד אחר – פשטות יפה בצליל קאונטרי אפ טמפו וטקסט כתוב טוב – "ואני הולך עיוור ולא מקשיב לשום דבר/ולא חושב על מה יביא חי המחר/ ואת סגורה בגוף אחר, הלב שלך אפור, הוא לא שותק, לא מדבר/ ואני לא מעכל, אולי עכשיו אולי מחר תהיי עם מישהו אחר" (השיר "עכשיו") החדות  בטקסט מגיעה גם ב"יש עוד מה לראות", וב"נושבת באוויר" המרטיט (והמשובח ביותר בדיסק) שמסיים את הדיסק במנגינה כובשת.
נסכם: נתן גושן הוא טון וצבע קולי נדירים שחוברים למנגינות נוגות ונוגעות. למי להאמין? לטקסטים המעט שדופים ברגשנותם או להמיית הלב המאופקת-מדוכדכת, למנגינות היפות לצלילי המיתרים האקוסטיים המחניפים. פסק הדין: האחרונים זוכים בנקודות. או במילים פשוטות: נולד זמר.