שנגדיר שוב מהו "הפסנתר מארח"? להופעה של אסף אמדורסקי יכולתי לקרוא "הגיטרה מארחת", למרות שהוא התחיל את הערב מנקודת הפסנתר. מרגע שאמדורסקי התחמש בגיטרה, הערב שלו הפך מופע רוק, לא ממש "אינטימי", כפי שהגדירה התוכניה.
אין בעיה: אני בעד אסף אמדורסקי בפורמטים שונים. המוסיקה שלו תסתגל להפקה דאנס קלאבית, רוקית, אקוסטית אנפלאגד. אסף אוהב לשנות, להתגוון, להתנסות. אני לתומי, חשבתי שהמיוחד בהפסנתר מארח, שהוא מאפשר ליוצרים, לזמרים ולשירים לחזור לקווי מתאר ראשוניים, לנסות מסגרת שאינה חייבת להיות הפקה שתצא במשאיות לדרכים.
הערב – הוא בהחלט הפקה שראויה לצאת לדרכים. אמדורסקי + 4 נגנים עם הדה-בסט שלו מכל האלבומים כולל האלבום האחרון. אסף אמדורסקי הוא אמן ורסטילי, חדור מוטיבציה, מוסיקאי בשיאו שמאוד רוצה לתקשר עם הקהל, לתת לו הרבה. עובדה – מהנהלת הפסטיבל התקבלה בקשה לסגור את הבסטה בגלל השעה המאוחרת. אמדורסקי בחצות וחצי היה עדייין על אדרלנין גבוה. הוא אפילו הצטחק במילים "אני אוהב לייבש קהל". מבחינתו הערב היה עוד צעיר, וגם הקהל – לעולם אינו שבע. אפשר להמשיך.
האמת היא שאפשר היה לסיים בזמן את המופע, אלמלא האורח הנכבד שולי רנד. נכון שהוא ידידו של אסף, חבים זה לזה, אבל לא חייבים יותר משני שירים. מקסימום שלושה. זה קטע בצורה כמעט אנושה את הערב, ואחרי שולי רנד הייתה תחושה, שאמדורסקי צריך או לסיים או לחזור להופעה שלו במלוא הדרייב. הוא חזר להדרן.
חוץ מזה, ולעצם העניין, לאמדורסקי יש מופע. זה אולי הדבר החשוב שהוא ביקש להשיג בניסוי הכלים בהפסנתר מארח, ואם מופע – אז הוא מציג עוצמות, אנרגיות ואפילו נוכחות צעירה, חזקה ורעננה על תקן פרפורמר, במיוחד בשלבים האחרונים של ערב. תוסיפו כמות נכבדה של להיטים, עיבודים מגוונים (פופ-רוק-אקלקטרוני) תאורה טובה, ויש לכם אסף אמדורסקי מיינסטרים חדיש ומחודש עם פנים מחייכות לקהל.
שירים: סיני, בתוך הנשימות, 15 דקות, הרחובות ממריאים לאט, רוך וקושי, סטארלייט, גולשים, איפה את היום, כוונות רעות, רכבת לצפון, זוג משמים. עם שולי רנד – מסתכל בשמיים, המשורר, אייכה, רפאל, יש לך מקום. הדרן: בראשית, השמיים הכחולים.
נגנים: אסף אמדורסקי – פסנתר, גיטרה ושירה, עמית יצחק – גיטרות, אן שטרייכמן – פסנתר וסינתי, אור אדרי – בס, קלידים, רון אלמוג – תופים.
