הגיטריסט ג'ושוע ברקסטון נראה ונשמע קצת וודי אלן (חיצונית, אינטונציית דיבור), התרגש מנגינתו על אדמת ההולילנד (יהודי, יש לו סיפור משפחתי) והשמיע צלילים שהם הצדעת בכורה חגיגית לשני ענקי גיטרה – גרנט גרין ווס מונטגומרי. החלק שלו בערב הזה היה הרבה יותר משמעותי בערב פתיחת העונה החדשה של ג'אז במשכן מאשר זה של טוני פאנצ'לה, הפסנתרן האיטלקי, שהיה חלק מההקומבינה הייחודית לסדרה – מחווה לשני צמדים הסטוריים – של גיטריסט ופסנתר. החלק של פאנצ'לה בערב הזה התייחס לסוני קלארק – הפסנתרן שניגן עם גרנט גרין (חלקו הראשון של הערב) ווינטון קלי – הפסנתרן שניגן עם ווס מונטגומרי.
ערב בכורה בלעדי לאמריקני ולאיטלקי, למעשה אמריקני אחד ושלושה איטלקים שנפגשו בישראל. בג'אז כמו בג'אז עושים קצת שיעורי בית, מגיעים לחזרה וחצי, וישי לנו קו-פרודוקציה אמריקנית-איטלקית שזורמת בקלות סווינגית נסבלת.
ואכן, עבר עלינו ערב סולידי בשני חלקים, mellow session לגיטרה ופסנתר. כמו גרין, ברקסטון בונה את הנגינה שלו על בהירות האלתור, הפשטות המלודית האפקטיבית. ואמנם גרין הוא הגיטריסט הכי קרוב לברקסטון. החלק השני של הערב, שהוקדש לגיטריסט המהולל ווס מונטגומרי היה מאתגר יותר. אחרי הכל מדובר בענק גיטרה, שעלול להטיל עליך צל. אבל בשביל ברקסטון מונטנגומרי הוא השראה לנגן בסגנון שלו, בדרכו שלו. כשברקסטון מנגן, מורגש שהוא מכייף על השילוב הזה של סווינג וביבופ, גם בקטעים המהירים, גם בדאונטמפו (בלדות) פאנצ'לה? פאנצ'לה הוא פאנצ'לה, אבל זה לא היה הערב שלו. פתיחת עונה מאוד ידידותית, רילקסית, קולחת.
,
First set tribute to grant green/ sonny clark
1) oleo.
2) if I sould loose you.
3) born to be blue.
4) airegin.
5) nancy (with the laughing face).
6) count every star.
Second set tribute to wes montgomery/ wynton kelly
1) what's new.
2) jingles.
3) four on six.
4) ballad medley ( if you could see me now/ misty/ stairway to the stars).
5) s.o.s.
Encore
1) idle moments.
2) taken for granted
ג'ושוע ברקסטון – גיטרה, טוני פאנצ'לה – פסנתר, אלדו ויגוריטו – בס, מאסימו מאנזי – תופים.
רביעיית ג'ושוע ברקסטון וטוני פאנצ'לה
