יוני רכטר צילום מרגלית חרסונסקי

יוני רכטר – כל עוד

ילד הולך ברחוב, גבר הולך אחריו

מילים – עלי מוהר לחן – יוני רכטר הפקה מוסיקלית ועיבוד – יוני רכטר
4.5/5

את השיר (שמוגש כאן בגרסת "העיקר זו המוסיקה" פסטיבל הפסנתר מארח 2010) שמעתי לראשונה ב"מחשבות ואפשרויות" (1995), אלבומם המשותף של יוני רכטר ועלי מוהר ז"ל. אז השתתף בביצוע אבנר קנר וקבוצת בנות ממקהלת העפרוני.
שנה אחר כך ראיתי אותם יחד על במה בצוותא. צמד אולטימטיבי, כמעט כמו "מוהר ווילנסקי" (יחיאל מוהר, אביו של עלי) זיווג משמיים. עלי הוא שנתן ליוני השראה לחלק ממנגינותיו היפות ביותר, להרמוניות, למגוןן סגנונותיו – סמבה, ג'אז, פופ, קלאסי. ל"העיקר זו הרומנטיקה", השיר שעל שמו נקראה התוכנית בהפסנתר מארח, והפעם עם איתי פרל המצוין.
החיבור ביניהם היה תמיד משב רוח רענן במוסיקה המקומית. "כל עוד" הוא אחד המשבים הנצחיים,  שיר רטרוספקטיבי של אב אחד שמרגיש שוב ילד כשבנו הולך לבית הספר ביום הראשון של שנת הלימודים – "כמו כל שנה בסתיו/ איך בן הולך לו לבד/ ואב בעקבותיו". מילים, מלודיה ומקצב שנועדו.
'כל עוד' הוא שיר מורכב. מוהר סיפר בזמנו, כי ליוני היה מהלך מוסיקלי בלי הפסקות. הוא (יוני) אף סיפר לו (לעלי) שהיה לו חלום,  בו ילד הולך ברחוב, ומרגיש כאילו מישהו עוקב אחריו, מעין תחושה של משהו מפחיד. "חשבתי שכל השיר יהיה מהלך אחד, בלי הפסקה. יוני מתישהו שבר (המעבר אחרי "ואב בעקבותיו"). ליוני בא גם הרעיון של "אלף, בית, גימל". זה העושר של הקווים המוסיקליים שיוני מסוגל להוסיף, בעוד אצלי יש את הדבר הזה שהולך קדימה, עם המנגינה. יוני דמיין את הילד שהולך ברחוב וגבר הולך אחריו, אבל הגבר נהיה אבא. ופתאום השיר נהיה מאוד אישי"
הגבר נהיה אבא. ונולד שיר נפלא. כמו רבים מלחניו של רכטר – לא שייך לזמן, לא חובר אל אופנה, אבל נשאר על פני האדמה, הטון המתפעם, מעט נוגה, תרצו – נוסך תחושה נוסטלגית, ממשיך להתנגן כמו רוח חמה מן העבר. פזמון במיטבו. המוסיקה שמוסיפה מימד עומק למילים. לסיפור. קוראים לזה קלאסיקה.

יוני רכטר מספר על השיר באתרו: "פעם, בילדותי בתל-אביב, היתה שמועה שבשכונה שלנו מסתובב חוטף ילדים. על רקע זכרון זה כתבתי כמה שורות על ילד שרץ ברחוב, נתתי לעלי את המנגינה הזאת עם הרעיון הראשוני והוא כתב לפי זה את 'כל עוד'. את השיר אני שר עם אבנר קנר, שותפי ל'ארבע-עשרה אוקטבות', שאת קולו המיוחד, הבלתי צפוי אפילו, אני אוהב מאוד. ברקע מזמרות כמה בנות מ'מקהלת העפרוני' את אותיות האלף בית, תוספת מאוחרת לשיר. המבנה של השיר מתאפיין בחזרתיות, מבחינה הרמונית ומלודית, וההתפתחות והשינויים בתוכו מתרחשים במישור העיבוד והדינמיקה. שלא כצפוי בסוף השיר מופיע קטע אילתור של יוסי לוי, שנועד לפרק את המתח שנצבר לאורכו".

נ.ב. צפו למטה בגרסת חברי "זהו זה" לשיר. להתענג מחדש.

ילד הולך לו ברחוב/בבוקר בהיר של תשרי/אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו/ משגיח רואה — לא — נראה/ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה
איך עוד שנה פה נפתחת/כמו כל שנה, בסתיו/איך בן הולך לו לבד/ואב בעקבותיו
גבר רואה בחשאי/איך בנו נכנס לכיתה/גבר עומד כמו ילד שנשאר בחוץ/וכבר שרים שם בפנים
שיר של שנה חדשה/הו איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה
שוב הם שרים על הגשם/שוב הם שרים על סתיו/ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב
גבר באמצע הבוקר/גבר בלב חייו/על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב/והוא זוכר שאביו
פעם הלך אחריו/הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו
אך הילדים עוד שרים/שיר על יורה וחצב,/וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו:/גם אם אלך בגיא צלמוות
הן לא אירא,/גם אם אפול פתאום/יאמר לבי שירה
כל עוד עולה הבוקר/כל עוד נכתב הלוח/כל עוד הולך לו בן/ואב בעקבותיו/כל עוד שרים הילדים/על שנה חדשה/כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה
כל עוד הים מתעורר/כל עוד הרוח עולה/כל עוד על שחור הלוח/ תתנוסס מילה

שירה ופסנתר יוני רכטר, שירה – איתי פרל, גיטרה חשמלית אהרוני בנארי, גיטרה בס- יוראי אורון תופים – טל כהן כלי הקשה – ג’וקה פרפיניאן קולות יעל צבי, יעל נחשון ונעה לוי בליווי מקהלת עדי בניצוח עודד שומרוני. עריכה ומיקס חגי בר. הוקלט בפסטיבל הפסנתר 2010

 

"זהו זה 2020" – "כל עוד"

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות