עוד טקסט על סיטואציית משבר יחסים. חריזה של האוהב הזועק: מה יהיה איתי? שובי אלי אהובתי. ירין מסס מקונן את אשר על ליבו. הטקסט פשוט, פשטני. יש חורף. יש גשם. האוהב שנרטב. עור שמצטמרר מהמגע שחלף. מבקש הצלה לנפשו הדואבת-אוהבת. הלחן, הטון הנוגה מתפתחים למלודרמה קטנה במשפט נטול שאר רוח פואטי – "שוב אני נמשך אל העבר/ מנסה להחיות מה שמת כבר". העיקר שיצא מזה חרוז.
אז נאמר שהרגש אכן מגיע, אבל גם אם הרגש רץ לפניך – עדיין אין זה אומר שעברת רף אומנותי שיכניס אותך לליגה הגבוהה. ירין מסס צעיר, מוכשר, טווח קולו מרשים – מנמוך מדוכדך לטנור הכואב המסלסל הגבוה. אבל כדי להגיע רחוק הוא זקוק לשירים טובים מבלדת אהבה נכזבת שגרתית. נדרשים רגעי השראה משכנעים יותר מאשר רגש גואה שרץ לפניך. נמשיך לעקוב.

משב חולף, שתיקה/ את מסתכלת עליי,/ אני לא מוציא מילה/ גשם יורד, אהבה/ איך שהיא מפתיעה/ לא ציפיתי לבואה/ את מתכסה אני נרטב/ במעיל שהורדתי,/ כי אני אוהב אותך
את כן את,/ שהריח שלך מראשי נשכח/ את כן את,/ שעורי מצטמרר מהמגע שחלף
מה יהיה איתי,/ זמן קצר אחרי/ לא ידעתי את נפשי/ שובי אליי אהובתי,/ זעקתי כל היה עוד כוח בגרוני
שוב אני נמשך אל העבר/ מנסה להחיות מה שמת כבר/ שוב אני ואחרי הלב/ שיודע שהולך לחוות כאב/ שוב אני ייגע מחיפושים/ את בבקשה