השמחות שלי

ריטה

אן.אם.סי
4/5

שמחה גדולה. ריטה חוזרת הביתה. שיר ראשון – שאנה (מסרק). קומו. תרקדו איתה. דמיינו הלהט שלה. צ'ה, צ'ה, צ'ה. מילים? – בפרסית. הצטרפו למקהלת משפחות יהאן-פרוז ואלייב. ריטה מספרת כי בסאונד המקורי עשו שימוש בשיניי מסרק. אז יאללה, תביאו מסרק.
ריטה בפרסית? מה קרה? מה יום מיומיים? מה השתנה הלילה הזה מכל לילות חייה? תשובה מוחצת לשאלה נמצאת במשפט הראשון של תולדותיה: נולדתי בטהראן, בירת איראן, עליתי לארץ כשהייתי בת שמונה. תאמינו לה. למעשה, אל תבדקו תעודת זהות. תקשיבו לצלילים. שיר אהבה כואב מנקודת מבטו של גבר, שכל שערה שהיא מסרקת בראשה – פוצעת את ליבו … המוסיקה, העיבוד והביצוע מוציאים את השיר מבית אמא ואבא בטהרן ולוקחים אותו לפסטיבל מוסיקת העולם וגם לרחבות. עמי רייס ורן אלמליח המשיכו איתה את שיתוף הפעולה שהתרקם במפגש שלה עם "כנסיית השכל".
חתונה פרסית? הייתם? השיר נקרא "שאה דומאד", "החתן המלך". מלחין השיר הוא אטא חורם. בדף המצורף מספרת ריטה, כי הוא התקשר אליה ממקום מושבו בארה"ב וסיפר לה שהוא אינו מפסיק לשמוע את הביצוע שלה לשיר שמעולם לא חודש אחרי שבוצע במקור ע"י הזמר ויגן. הוא צודק.
קבלו את החתן כלה, צחוק ושמחה, הכלה – חבל"ז (השיער, המחשוף), והם גם הולכים להתייחד, אז יאללה, מחאו כפיים, ברכו אותם. ריטה מעידה שאמא שלה שרה את השיר הזה לאחיותיה שעמדו להתחתן – בחינה, במקווה ובחתונה. זו אינה מוסיקת החתונות שארצנו חוגגת עליה. ריטה חוברת יותר למארש דונדורמה ולחבורות הבלקן הצועניות (בעיבוד של עמי רייס את רן אלמליח) מאשר לחפלת החתונות המקומית. ובאמת שמחה כזו, עוד לא באה עד מפתנה של הגברת יהאן פרוז.
"גולה סאנגם" – פרח מאבן שלי. עדיין קצבי, אבל הטון אחר – פחות מחוייך, יותר עצוב-דרמטי.
מארק אליהו מלווה בקמנצ'ה את "דר אין דוניה" (בעולם הזה), שיר כאב, שריטה ממשיכה לשיר עם הדוד אניית מאז שנפרדה ממנו כשמשפחתה עלתה ארצה.
עברית? – יש. "את כתפיך" עפ"י שאנהייאט בתרגומה של צרויה להב. נוגה, רגשנית, ודרמטית. וגם שיר אינטימי אחד, לבנוני במקור "אין בי", מילים חדשות של רחלי שביט, שמושר ע"י ריטה כמעט בלחישה. הולך עם פרסית? כלומר לא מחבלת בהומוגניות של הדיסק? הצחקתם. בסיכומו של דבר, זה אלבום שהותאם לריטה ככפפה. כלומר הוא (האלבום) קודם כל ריטה, אחר-כך פולקלור פרסי. ריטה אינה יוצאת מגדרה להעניק איזושהי פרשנות מיוחדת למקור, אבל היא דומיננטית, כולה בתוך העניין. מנצלת את כל יתרונותיה להטביע את המוסיקה הזו בחותמה. העיבודים העשירים-צבעוניים-חמים מנותבים אליה. פרסית, עברית, שורשים. רוכבים על גל מוסיקת העולם.
אבל מעל הכל – זוהי ריטה, כלומר אפיזודה מלהיבה בתוך עולם הפופ שלה, לא מהפך אתני עמוק, אלא המגע האתני המחניף, המפנק אוזנינו המערביות, או כמו שריטה כותבת על הגרסה שלה לשיר "אוסטה קארים" (אלוהים רחום) – "אני מקווה שהאיראנים שישמעו אותו לא יכעסו עליי"…
במקרה כזה, הם מוזמנים להקשיב ל"מובראק באד" (מזל טוב) שמאמא של ריטה שרה לקראת סיום. זה אותנטי. מגיע משם. מממסיבות האירוסין, החינה והחתונות. ריטה הזמינה לאולפן את כל החמולה המשפחתית לשיר, וכדי שזה ישמע אותנטי, הכלי היחיד שמצטרף לחינגה וליללות הוא הדומבק עליו מתופפת הגב' יהאן-פרוז.

ריטה מציגה – השמחות שלי  מסיבת עיתונאים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן