מה צריך אסף אבידן את המוג'וז? תנו לו כיסא. תנו לו קרני פוסטל בצ'לו. רסיטל. קווי מתאר הכי מדוייקים. מי אמר שחייבים דציבלים. מי אמר שהחשמליות צריכות לכסות אותו. אז זהו, ששינויים הם טעם החיים. ולשינוי הזה יש טעם. מוסיקה היא מוסיקה היא מוסיקה. אתה יכול להלביש אותה אחרת, להעניק לה צבעים כאלה ואחרים. היצירה והיוצר הם שקובעים את הטון. אסף אבידן אינו להקת רוק, או ליתר דיוק זמר רוקר. הוא אמן בפני עצמו, שיכול להתאים את עצמו לתזמורת קלאסית ולצ'לו בודד.
שמעתי אותם בג'אז בים האדום. הגיעו ברגע האחרון למלא משבצת שהתפנתה בעקבות שינויים. הייתה התרגשות גדולה. מופע אקוסטי. גם מי שצעק לו בתחילת הערב "תתעורר" וספג ממנו קללה, כנראה טעה בכתובת, או שצריכים להפנות אותו לטיפול. יש בארצנו קהל שלא מוכן לקבל "קלאסי". הגעת לאילת, שמת כפכפים, מרחת שמן שיזוף ושילמת כדי לקבל אסף אבידן ומוג'וז רוק, חשב אותו בחור בקול רם מדי. אז איך אומרים הותיקים: "קצת תרבות" לא תזיק.
סופו של דבר, הקהל יותר מאשר חיבק את אסף, שהוא באמת אחד ויחיד, גם עם ה"פשלות הקטנות" והאוריינטציה האקוסטית מינימליסטית עשתה לו רק טוב, הדגישה עוד יותר את האמן שבו. נטו.
אסף אבידן וקרני פוסטל
