לי גאון לוותה עצמה בתוף בומבו מסורתי (מעין בס דראם) שמוצאו מהאנדים, שהזכיר לי את מרסדס סוסה, הזמרת הארגנטינאית המופלאה. משהו דרום אמריקני במוסיקה שלה? לא. אבל איזשהו ניואנס שלא הייתם מקבלים מכל זמרת. מעיד משהו על אקלקטיותה, סליחה על המילה שוברת השיניים.
את הביקורת על הדיסק "הכל שקוף" פתחתי במילים, ואני מרשה לי להעתיק מעצמי מסיבות נוחיות ועצלות: "לא הכל שקוף באלבום הבכורה של לי גאון. אם ביקורת צריכה להסתיים באיזו תובנה ברורה שמדברת על זמרת אחת, סגנון קוהרנטי, חוט שמקשר בין כלל השירים, אז יש בעיה. אבל אם אפשר לומר בעיה מעניינת – זה האלבום הזה. כי לי גאון היא מסוג היוצרות שלקחה לעצמה חופש, חשפה עצמה בצורות שונות שיחד מרכיבות איזשהו קברט ייחודי".
בול התאים לי לערב השקת האלבום. לי גאון היא יוצרת, אבל לא פחות זמרת, שמבינה בשנסון, שיודעת לצאת מהמטר המרובע שלה, לתרגם מאנגלית ומצרפתית שירים שהיא חיה איתם יותר מאשר בשלום.
לי גאון היא נדמה לי זמרת של רפרטואר, כלומר – יודעת לאמץ סגנונות שיתאימו לאישיותה, בלי להתעקש על סגנון. היא לקחה את "פלגים של מבוכה" לפי סרג' גינסבורג (גרסה עברית: איתמר אהרוני), לעולם שלה. היא שרה עם אלון עדר תרגום של You Belong To me, ("כי אתה שלי")בלדת אהבה מ-1952, שאצלי קיימת עמוק בזיכרון הנוסטלגי. ומצד אחר – "שדרות חן" במקצב ואלסי, בליווי ערן ויץ, שמקורו לדבריה בגרמנית, שלא מצאתי בדיסק.
ערב השקה אינו מבחן אופטימלי – יש לו חוקים.הקהל מורכב בחלקו או ברובו ממוזמנים אוהדים, כמעט חובה – אורחים: אלון עדר התארח בשני שירים. פיטר רוט בשיר אחד. (בתוכניה הובטח דני רובס. מה קרה?) לקראת סיום נשלף הדף, וכלת הערב קראה שמות בצרורות. כל התודות למי שראוי וראוי מאוד, גם למי שייעלב אם לא יוזכר שמו.
המבחן האמיתי נדחה לערב הבא – קהל ש"יוצא מהבית" ומשלם עבורך בכספו את מחיר הכרטיס וגם דואג לבייבי סיטר ומחפש חניה.
אני הייתי קונה כרטיס ללי גאון (לא לקחת מאוד ברצינות כי מאז שאני כותב על מוסיקה, לא קניתי כרטיס) כי לי היא זמרת מהסוג הנדיר שיודעת להגיש שיר, שמדייקת מאוד בהגשה בסגנון סיפורי-תיאטרלי, מנקודת מבטה האישית, שמשדרת את האינטגריטי המוסיקלי שלה, כל שיר והטיפול שהוא מקבל אם בהיבט אינטימי נוגה, או קברטי מחויך, בעיבוד הפונקציונאלי.
מה שחסר עדיין למופע יותר שלם ויותר מורכב זהו דיסק שני. אם "זמרת רפרטואר" – אז לא רק לעומק אלא גם לרוחב. יש ללי גאון פוטנציאל גם לרוחב, גם לעומק, כי היא מגיעה ממקומות של זמרות שהשירה והמוסיקה הן צורך אמיתי, לא רק האמנות הטבעית שלהן, אלא אשכרה המקצוע – הרישיון לעיסוק שהיא הוציאה בצדק וביושר מהדיסק ומהמופע.
נגנים: ניר פופליקר – גיטרה, אבנר קלמר – כינור, אדם בן-עזרא – קונטרבס, מתן אפרת – תופים.
אורחים: אלון עדר, פיטר רוט, ערן ויץ.
שירים: סוכריה, על פני ים, הכל שקוף, נורית, אתה לא יודע, שנת שמיטה, כי אתה שלי, רות פלגים של מבוכה, בוא איתי ליער, יותר ממני הדרן: שדרות חן, יורם, לא בא לי.
