בקומוניקט מציינים שקרולינה "מתכתבת" עם שורשיה היווניים טורקיים. אנחנו בעידן (טרנד) כזה, שלפתע כולם מתכתבים עם תרבויות אבותיהם. ריטה חזרה לפרס. דודו טסה – לעירק. זה יפה שפתאום יש פרץ "התכתבויות" כזה, אבל צריך לזכור שאמנים צריכים קודם כל "להתכתב" עם עצמם, ואכן קרולינה לא תהפוך עורה גם בשם טרנד מוסיקלי של "חזרה לשורשים". קרולינה היא זמרת של מגוון השפעות – אבל היא מחוברת יותר לעצמה ולמוסיקה המערבית, מאשר למוסיקה היוונית והטורקית. היא הייתה תמיד יותר רגאיי, נו-סול, וטריפ הופ מאשר מוסיקה מזרחית כזו או אחרת.
למעשה, קשה לדבר על קרולינה של סגנון. היא יותר זמרת של אינטואיציה, מאשר מייצגת תרבות כלשהי. הטקסט – שיר אהבה פשוט, לא פשטני, מעין פרפרזה על הסיטואציה של "התשמע קולי רחוקי שלי", לא קונפקציית המילים המקובלת בז'אנר הים תיכוני, בשפה שאינה גולשת לקיטש, אלא יש בה עידון אותנטי ("כמו קרני החמה שנופלות על הים בזוהר מאי שם")
השיר מכניס די במפתיע לאווירה ים-תיכונית, בהשפעת המוסיקה של איש בום פם אורי בראונר כינרות, לא מוסיקת חאפלות, אלא מהלך שנשמע כמעט אוונגרד עממי. קרולינה שרה גבוה, כאילו פלאט – ככלי בתוך קונספט הפופ האוריינטלי הזה, אבל הטון האקזוטי נשמע אטרקטיבי  בשילוב עם הגיטרות של "בופ פם", ברוח הפסאודו אוריינטלית בסגנון השירה המיוחד הזה של חלוקה מוטעמת להברות. כמה שהיא מיוחדת.

אהובי אל תאחר מדי אלי./כמה טוב לחשוב שבקרוב /אנשום את חום גופך..אני יודעת שאתה כבר בדרכך אלי אהובי אל תאחר מדי אלי./אהובי אל תאחר אלי. מבטך שלו כמו תמונה ישנה,/שקט ואומר אין סוף אהבה./הלוואי ותביא מהשקט איתך. תרומם את רוחי,
כשאבוא לקראתך. אהובי אל תאחר מדי אלי.אהובי אל תאחר אלי. אז בשעה של אור אחרון עם רדת יום/ייפול עלינו מטר זיכרונות מתוקים כמו קרני החמה שנופלות /על מי הים בזוהר מאי שם