עקבות של אביו, גיבור הפאנק, איאן דורי? בטח. אבל קשה להאשים את בקסטר דורי, (או טו טו בהופעה כאן) בחיקוי. גם לא מנסה להיכנס לנעליו. יש שמצאו גם ניסיון להיכנס לנעלי דאמון אלברן וריי דיוויס. אבל  עזבו. בקסטר דורי הוא בקסטר דורי.
מגזין ה"קיו" התלהב מהמלודיות הנאיביות מ"תוצרת בית" שלו. הקול הזה הוא זמר? מה פתאום. אבל בזה ייחודו. cool cat, כינו אותו. ואת המוסיקה – lo fi pop. כל כך פשוט ובסיסי, שאתה שואל – מה סוד הקסם. איך זה עובד?
פופ מינימליסטי. סקה. הומור יבש ("חיכיתי לה כמו שמן צף במים"), טון קודר, שירה שהיא חצי מלמול במבטא קוקני. בסיסי וחסכוני. סיפורים פסיכוטיים על כשלים רומנטיים. עיבודים פשוטים אבל מאוד מיוחדים. הקולות הנשיים המלוווים הם ניגוד מייפה. הטקסטים סמי אוטוביוגרפיים מוזרים-הזויים על אהבות המתרחשות ב –  Isabel הפותח הוא טקסט על יחסים העוסק בשאלה האם חברו שכב איתה כשהם שהו בפורטוגל. Leak At The Disco הוא שיר חרטה על אהבה אבודה. The
 Sun הוא סלואו קודר: Jonny doesn't like the sun/Jonny doesn't like the sun/Sits at home playing with his gun" " בשירתה של מדליין הארט. נשמע דיסק "קטן", אבל גדול מאוד כשמדברים על אמן אולטימטיבי כמו בקסטר דורי, מהסוג שהופך לקאלט.

בקסטר דורי – Claire