הייתי

נורית גלרון

מילים: עלי מוהר לחן: אבי גרייניק עיבוד והפקה מוסיקלית: גיא וינגרטן
4.5/5

חמש שנים בלי עלי מוהר, ויש תכונה באוויר. שרים את שיריו. ויש שיר חדש. אני שומע את טון הצער המוכר של נורית גלרון, ליווי פסנתר נוגה. האדם שמרגיש שחווה כבר הכל ועדיין, כשהוא מול הראי – מחפש את זהותו. "מה אני עכשיו – לא אדע" בגוף ראשון כשהוא מדבר על עצמו, גם בלשון "אתה" – "איך אותך אכיר לא אדע"… טקסט שיש בו משהו ממוהר החצוי בין בגרות לנערות: מצד אחד היבט של מבוגר שמסכם את חייו, מצד אחר: חיפוש עצמי שמתאים לנער מתבגר. הלחן היפה של אבי גרייניק מתאים כמעט ככפפה לנורית גלרון, הסולם המינורי המלנכולי, תוגתה הפואטית שהיא חלק בלתי נפרד מעולמה המוסיקלי. העיבוד ה"קלאסי" שמייצר אוירה תואמת. ישתלב היטב ברפרטואר הנבחר שלה.

הייתי יערות, / הייתי דרך מתנוצצת, / בוקר בי הואר / בכל אגלי הטל, / הייתי כוורות, / שדות התחממו בשמש / על שפתי מלכים / הדבש שלי נזל
הייתי בכחול והייתי בתכלת, / נדמה לי גם שהייתי אי פעם ילדה! / ומה אני עכשיו? – / אמור לי אם תראני, / מה אני עכשיו לא אדע, לא אדע, / מה אני עכשיו בהחלט לא אדע.
הייתי אנשים, / הייתי עיר גדולה סואנת, / כל הכיכרות / היו מלאות רק בי. / הייתי חיפושית / קטנה קטנה שמטיילת / על אוזנו של שר החוץ האיטלקי
הייתי בכחול..
הייתי מסיבות, / הייתי ליטופים בחושך / יין אפלולי, / חיבוק ואנחה, / הייתי תקליטים / שרוטים מאהבה ויושן / אך דיברתי די – ספר לי מי אתה!
האם אתה נהר, / או ארמון, / או נחושת, / האם אתה ספן או מומחה לפלדה? / האם אתה נחמד? / האם אתה גבוה? / איך אותך אכיר לא אדע, לא אדע, / איך אותך אכיר בהחלט לא אדע.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות