גן תשוקותי

יעל גרמן

4/5

נורית גלרון עשתה לי לראשונה הכרה עם יעל גרמן ב-1978. הייתי אומר את הדברים קצת אחרת: גיליתי את נורית גלרון דרך הלחנים של יעל גרמן לשירי משוררים.. אני שולף את התקליט המאובק, לימים דיסק, שנפתח ב"כשהייתי ציפור ביער", מילים של אברהם חלפי, עיבוד של עדי רנרט. ניגנו אז – שם טוב לו בחליל, מורטון קם בסקסופון, שמוליק בודגוב – גיטרה, אוהד אינגר בבס. מתי כספי – כלי הקשה. הנה עוד כמה שירים – שנשמעו לי אז פסגת ההלחנה לשירי משוררים – "הינך סתורת שמלות" למילים של אמיר גלבוע בעיבוד יוני רכטר, "אולי מחר" – לאה גולדברג בעיבוד אלכס וייס. חשבתי אז כי מדובר בזיווג נצח בין המלחינה המופלאה ובין הזמרת הנפלאה.
זה לא קרה. נורית גלרון הרימה כנפיים והמריאה לשמי ההצלחה, וכמעט שלא חזרה אל יעל גרמן. נדמה לי שחשתי אז איזושהי תחושת אכזבה – כשנפרדו דרכיהן.
והנה דיסק חדש של יעל גרמן, כ-32 שנים אחרי. "גן תשוקותיי" שירי משוררים בביצועים שונים. ואת מי אני מחפש? ניחשתם נכון: שיר מס. 5 "הלא ידענו" ללאה גולדברג. נורית גלרון שרה במקצב בוסה נובה. לאה גולדברג בבוסה נובה קלילה-רקידה? במקום דרמטיות כבדה – דווקא הקלילות הג'אזית הזו היא שנוסכת בשיר עצבות דקה יפה, תואמת הטון של נורית גלרון.
אגב בוסה נובה: יעל גרמן שעיבדה את השירים יחד עם יאיר סתוי בחרה במוסיקה הברזילאית לשירים נוספים בדיסק: "הילד הקטן שב" (מילים: מיכל מורן), שיר הרגעה למבוגרים מבוצע רך ויפה ע"י רעות יהודאי. גם "אישה נוגה" (אלירם באשר) בשירת הטנור הענוגה של מומי לוי מונע במקצב סמבאי בעיטור צליל המונד בנוסחים של פעם. שיר שחובר ל"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק בחיבור מיוחד. ועוד בוסה: "עכשיו" (מיכל עלמה מרקוס) ששרה איילת רוז-גוטליב.
מצד אחר – המוסיקה האמריקנית של פעם בניחוח נוסטלגי: הסווינג, הבלדה, הג'אז – "אל תוותר עלי" (מילים: אוהד נוי) בדואט של רוני גינוסר ורע לבנת. סתיו גרמן שרה "נשיקותיך מאפילות על פי/ אינך אוהב אותי שוב" ("אני עצובה" – מילים: אלזה לסקר שילר בתרגומו של יהודה עמיחי) – בלדה פופ ג'אזית בסגנון של פעם., מהיפות בדיסק. גם "זר של מילים" (אלירם באשר) שמזכיר בפראזה הראשונה ומקצב את When You Wish Upon A Star מתוך "פינוקיו" דיסני – בביצוע מומי לוי.
וגם הלחנים המורכבים הייחודיים, האופיינים לסגנונה, המינור היפה, הלירי, המנגינה שחובקת את המילים כאילו נבראה לה, מהסוג שחיבר את גרמן עם גלרון: "אימי אפתה לי את כל העולם" למילים של יהודה עמיחי, בשירתה היפה של רוני גינוסר, שבדיסק הזה מסתמנת כ"יורשת" של גלרון.
"טעם" של נתן זך הוא בלדת אהבה מרירה ואירונית על גבול הרוק בעיבוד לגיטרות חשמליות בביצוע סתיו גרמן. מעניין כי נורית גלרון ביצעה את השיר באלבום המשותף לה ולזך – "ואז בא לנו" בלחן של ערן ויץ – בסגנון בוסה נובה… עניין של אינטרפרטציה. כל מוסיקאי ופס הקול שלו למילים. ולפעמים.
16 שירים. פלורליזם – בביצועים. גרמן העדיפה ביצועים מאשר כוכבים.  אני לא בטוח, למשל, שגרסת המלחינה יעל גרמן עצמה ל"מה יש לי לומר לך עד הפעם הבאה" לדוד אבידן היא האולטימטיבית. השירים של יעל גרמן ראויים לביצועים של הזמרים הטובים ביותר. זו הסיבה שבהמשך הדיסק העוצמות של פתיחתו מעט מתפוגגות. עדיין יש כאן 7-8 שירים שמניעים אותי לחזור אל הדיסק הזה ולקבל טעימות יפות עד נדירות מגן תשוקותיה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן