צלילי גיטרה נוגים יפים פותחים חשבון נפש. את הדובר מאחורי הקול המדוכדך של גיא בוקאטי הייתי משכיב על ספת הפסיכולוג. כלומר – ראוי שיקשיבו לו עוד לפני השיר, העוסק בתסכול מתמשך, על פערים בין המצוי הרע לרצוי הטוב.
וכך, לכל אורכו של השיר, פעורה תהום בין השאיפות, החלומות, הכמיהה להגיע להישגים גדולים – "להיות מישהו חשוב שרוצים לעזור לו אם רואים שעצוב" – ובין המציאות כפי שהוא תופס אותה – של אדם שאינו הולך עם הלב שלו, אלא עושה הכל על מנת לרצות את האחרים, כדי לזכות בהערכתם-אהבתם – "מהנהן עם הראש ולא מבין אף מילה".
במחצית השניה של הפזמון החוזר נשמע קולו האופטימי המעודד והדוחף של ה"פסיכולוג" – "אתה רוצה ויכול עכשיו זה הזמן/ לך עם הלב הוא יודע לאן".
מול חשבון הנפש הכללי על התנהלותו בחיים, לפתע כאילו נזכר בתוך הכלל – שיש גם משהו פרטי שיש לשאוף אליו – ה"היא" הנעלמה… גם את הזוגיות הוא רואה בקצוות ובהפכים – או שיהיה לה עבד או מלך נאמן. אין שטח אפור, רק שחור או לבן כמו באגדות. אם יבחר ב"מלך נאמן" – מן הסתם יעשה איתה ילד – ילד שמח, אולי הילד שהוא מחפש כל כך בתוך עצמו. הבית האחרון מעניין – גם מבחינת המוסיקה.
לא ממש נשמע דרמת חיים, בטח לא נוסק למרומי טרגדיה, אפילו רגוע יחסית לבעיות המועלות בטקסט, מגיע בצורת מנגינה די נעימה צבועה בטון האפרורי של בוקאטי, אפילו מזככת במובן של מוסיקה מלודית המשדרת חום אנושי, ולא טראומה גדולה מן החיים, כמו שאומר הדובר – "מחייך ובעצם בא לו למות". סולו גיטרה בלוזי לקראת סיום משדרג מאוד. הביצוע המלנכולי נשמע אותנטי.

הכל עובר לידך החיים לא שלך / אתה מישהו אחר שמזכיר לי אותך / רצית להיות מישהו חשוב / שרוצים לעזור לו אם רואים שעצוב / ומה לא עשית להקסים את כולם / סיפורים שסיפרת לא קרו מעולם
לא שומר למחר תמיד נזכר מאוחר / נאחז באולי מקווה שהלוואי / מהנהן עם הראש ולא מבין אף מילה / חושב על הסוף מהתחלה
אתה רוצה את הכל ולא עושה שום דבר / אתה חושב בגדול וחי בקטן / אתה רוצה ויכול עכשיו זה הזמן / לך עם הלב הוא יודע לאן לא יכול לעצור ולא רוצה להמשיך / חי בחלום ולא רוצה להקיץ / קרוב לקצה שנים כבר מוכן
אולי באמת אולי לחינם / מחייך ובעצם בא לו למות / רואה נכון שהכל טעות
אתה רוצה את הכל…
אתה רוצה אותה כאן בעיקר כשהיא שם / להיות לה עבד או מלך נאמן, / לעשות לה את המוות או למות למענה / לעשות איתה ילד לקוות שישמח
אתה רוצה את הכל…

הפקה מוסיקלית: גיא בוקאטי, עדי גולדשטיין, ניר אוורבוך.  נגנים: גיא בוקאטי – גיטרה חשמלית, אקוסטית ובס גלעד שמואלי – תופים, עדי גולדשטיין – קלידים ותכנותים, ניר אוורבוך – פסנתר, איתמר בן זכאי – כלי הקשה.

*** יש לי תחושה בחודש-חודשיים אחרונים, כאילו התקשורת ממש דואגת לאריק איינשטיין, כשמדובר בקשר היצירתי שלו עם גיא בוקאטי. ה"דאגה" נדמה לי, אינה לגמרי נקיה מאינטרסנטיות הקשורה לאחד היוצרים-זמרים המובילים בישראל. מה שברור: המגמתיות הזו אינה מריחה טוב. דברים לא נבדקים לגופם, כלומר – לגבי החומרים שבוקאטי כתב לאיינשטיין. זה נובע יותר מהמיתוס כאילו כל מה שאריק יצר בעבר עם מיטב המלחינים – היה רק איכות צרופה. אז לא. פרט לכך, יש לי לומר: א. גיא בוקאטי הוא מוסיקאי, נגן ויוצר מהמוכשרים שפעלו כאן. ב. אריק הוא כבר ילד גדול,כמעט 73 מלאו לנער, כדי לאפשר להחליט מה טוב לו בעצמו.