המראות ונחיתות ההופעה

רונה קינן

בארבי ת"א
4.5/5

מישהו ציין טרם ההופעה, שרונה קינן לא הופיעה בבארבי כבר שש או שבע שנים. לא ממש הרמתי גבה. אבל אחרי הערב הזה, אני ממליץ לכל מי שמתכנן את יומן ההופעות שלה: אל תחכו שש שנים. לרונה קינן יש מופע רוק, ואני מדבר על רוק לקהל עומד, לא למנשנשים, שמקבלים מוסיקה על סוף הארוחה. אני מדבר על רוק שמגיע מיוצרת זמרת, שהיא ציפור נדירה במדבר המוסיקה המקומי, שהופך צחיח מיום ליום.
כבר האוברטורה, אמרה שמשהו עוצמתי מתרחש. רונה עלתה עם טריו בס-תופים, ועשתה שלושה שירים מסוג הגראנג'  מהפך? רונה החדשה?
הפכתי והפכתי בסט ליסט ולא מצאתי. אצתי רצתי, נו, טוב בל נגזימה – ניגשתי לברר. מדובר ב"הכיתה", רונה קינן – גיטרה ושירה יהוא ירון בבס, חגי פרשטמן בתופים. טעימות. שירים חדשים וחומרים חדשים, שאינם קשורים לקריירת הסולו שלה. לא להיבהל. מיד חוזרים עם הסט ליסט הרשמי של הערב.
חזרנו למנה ראשונה שחיברה את "הלילה לא שירים" מהאחרון, "המראות ונחיתות" עם "הקול שקורא לי" מ"לנשום בספירה לאחור".  שני האלבומים האלה + "עינים זרות" קבעו את התמהיל. שיר אחד – "הבית האפור" – הגיע מ"שירים ליואל", האלבום האוטוביוגרפי שלה.
"הלילה לא שירים ולא ריקוד ולא תפילה והלילה הוא שתיקה אחת גדולה ומבהילה", שסיים האלבום מגיע בפתיחת הערב. למעשה, אנחנו בטיסה לח"ול. המאזין יצא למסע שלה, מסע לילי שמגיע ל"עטלפים עפים נמוך" חצי פופ, חצי שיר יווני. על הבמה שותפים למסע –  יהוא ירון שהוא תחנת בס מזרימת אנרגיה. דוד פרץ על תקן אורח בשירים אחדים (והופעת חימום), מעין מנטור, נגן סטיל גיטאר, שמעניק את הצליל ה"דרומי". עדי רנרט על הקלידים והפלוגלהורן, מוסיקאי מלכד שצליליו מרטיטים. באמצע הערב עלה שחקן חיזוק – ערן צור עם ביצוע חיים מסעיר ל"קרבות תרנגולות" וגם דואט עם רונה ל"תמונה אימפרסיוניסטית". אורח רצוי. תמיד יעניק מימד דרמטי, שנדמה לך לא שמעתי ממנו, ואני שומע אותו הרבה.
אני מגיע הישר אל "מבול" בסיום כדי לקבוע: את רונה קינן לא שמעתי ככה מעודי. משהו בה נפתח, בקיעים של ממש הופיעו באיזשהו מסך, שהיה קיים ביני ובינה בהופעות (לא באלבומים!) אני מדבר על אותה תחושה שהמוסיקה לא רק נשמעת, אלא מגעת ונוגעת ועושה חשק לשמוע עוד. סינגר סונגרייטרית במובן "הלועזי" של המילה, כלומר – חלק מההוויה האומנותית שלה, ולא רק מפני שהיא שרה בערב הזה שני שירים (My Prison By The Sea ו – Black Tiger) באנגלית.
לא נכנס להגדרות, רוק כזה או אחר. במהות היא ורסטילית, חותרת למוסיקה, לצליל נכון לשירים יותר מאשר לפוזה סגנונית. והיא יודעת לעבור מרוק לרוך, כדי שנרטיב הכאב יגיע בלא פחות עוצמה.
רונה קינן בהמראה. רבת ביטחון, מקיימת יחסים נפלאים עם נגניה, יודעת להגניב חיוך, להטעין השירים בעוצמות וגם לשדר עומק תחושתי. שנהיה קצת בומבסטים לסיום: יש רוק נשי בישראל.

שירה וגיטרה: רונה קינן, גיטרה חשמלית: ערן ויץ, פסנתר, סינתיסייזרים, פלוגלהורן ומלודיקה: עדי רנרט, בס וקונטרבס: יהוא ירון, תופים: יובל שפריר, נגן אורח: דויד פרץ

שירים: הלילה לא שירים+הקול שקורא לי, הבית האפור, הפרש המהורהר, Prison, בערכת הדם, מה שהלך לי לאיבוד, עיניים זרות – ען דוד פרץ, עטלפים – עם דוד פרץ, Tiger, המראות ונחיתות, קרבות תרנגולים – ערן צור, גלויה – עם ערן צור, תמונה אימפרסיוניסטית – עם ערן צור, הפעם האחרונה, עשר שניות, המעיין הזוהר. הדרן: הקולב עם דוד פרץ, קסיוס עם ערן צור, מבול, לחיות נכון.

רונה קינן – המראות ונחיתות, ראיון
קטעים מההופעה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן