קל מאוד לחזור לקלישאה "ענק ג'אז". אבל כשמדובר בקני בארון של שישי בלילה במשכן לאומנויות הבמה – אני מחפש סופרלטיב נוסף. קראתי כתבה שמדברת על הנגינה שלו במונחים אלוהיים. כיוון שאינני מבין במטפיסיקה, אסתפק ואומר, שאני אכן מחפש עוד משפט חזק מעבר ל- "קני בארון העניק לי רגעי ג'אז מופלאים". אולי: Best jazz pianist playing today. מה דעתכם?
לפני כן, נסתפק במשפטים הבאים: לקני בארון יש היופי והשלמות בכל נגיעה בקלידי הפסנתר, יש לו החופש, הנגינה הלא מאומצת, המגע הכמו חסר משקל בקלידים, המלודיות המופלאה, הזרימה הריחופית הזו. אתם-יודעים-מה: באותם רגעים נפלאים קני בארון אכן ניגן אלוהי. איש גדול (פיסית) שמשייט על הקלידים בצבעים רכים פריכים מופלאים.
ערב ארוך עבר עלינו במשכן, כמעט שעתיים וחצי עם הפסקה, מבחר של סטנדרטים וג'אז מקורי. קונצרט של קונטרסטים.
נקרא לילד בשמו: זוהי אמנות הטריו-פסנתר, והשניים שלצידו קיבלו גם הם את החופש, שהוא נטל לעצמו, בסולואים ארוכים. לקונטרבסיסט יליד יפן קיושי קיטאגאווה Kiyoshi Kitagawa יש טכניקה יוצאת מהכלל שמייצרת עוצמות נגינה נדירות, בעל תזמון מושלם. גם ג'ונתן בלייק Johnathan Blake קיבל את דקות ההתעלות שלו.
מילים מתקשות לתאר צלילים. אבל אני מוכן להעיד ולחתום בשבועה, שכנראה אתגעגע לערב מהסוג של קני בארון, פסנתרן בן 69, מסוג הפסנתרנים שכל נגיעה אצבע בקלידים מעידה על הגאונות, החופש, הקלות, האלגנטיות. מי שלא הגיע לערב הג'אז הזה (פסנתרני ג'אז, הייתם?) – לא יוכול להבין.

1) I hear a rhapsody
2) lullaby
3) new york attitude
4) blue moon
5) cook's bay
—————————-
1) softly as In a morning sunrise
2) Phantoms
3) Shuffle Boil
4) Duke Ellington/ Billy Strayhorn piano solo medley
5) Calypso

קני בארון ושלישייתו