באד פלאס כנראה תופיע פעם שלישית בפסטיבל החורף של ג'אז בים האדום. השלישייה, מעבר להצדקה המוסיקלית הטהורה בהבאתה, כבר מביאה גוד לאק לפסטיבל. הקהל לא רק מצביע ברגליו אלא נעמד עליהן לסטנדינג אוביישן ארוכים.

מה הפעם? מי שראה פעם את "פולחן  האביב" של המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי, נאמר כבלט של מוריס בז'אר, ספקטקל בימתי בלתי נשכח, הרים גבה מן הסתם למשמע האתגר – טריו ג'אז לוקח על עצמו לעבד  ולבצע את אחת היצירות המורבות הבולטות של המאה העשרים, שנכתבה כמוסיקה לבלט.

 "פולחן האביב"  מתאר טקס הקרבה פגאני של נערה בתולה לאֵל האביב. הופעת הבכורה התקיימה בפריז בשנת 1913, בערב מעורר מחלוקת, שהסתיים בתגרה המונית. היצירה היא חיבור בין מודרניזם ופרימיטיביזם: אטונליות, מבנים דחוסים של אקורדים, ערבוב של מקצבים וחזרתיות, ומלודיות רוסיות עממיות.

איך עושים מזה ג'אז או ג'אז רוק? איך דוחסים עשרות כלים לפורמט טריו? גם ה"דמיון פרוע" לא יכול היה להרחיק לתשובה ש"באד פלאס" הביאה לאילת. המוסיקה, שקיבלנו מבאד פלאס בהאנגר 6 בנמל אילת, נשמעה גדולה מסך חלקי ההרכב. לא יודע מה יחשבו מביני המוסיקה הקלאסית על העיבוד הזה, או איך יקבל את הצלילים האלה כוריאוגרף בלט מיומן, כאוהב ג'אז – אהבתי את התוצאה מבלי שעל הבמה נראה רקדן אחד. במקום רקדנים, קיבלנו וידיאו ארט אינטראקטיבי על מסך גדול, שנוצר ע"י הארכיטקטית כריסטינה גוואדלופ והקולנוען נוח הוטון. דימויים מופשטים וססגוניים הנובעים מהמוסיקה, מותאמים אליה ומלהטטים עימה. עוד משהו ויזואטלי: דיוויד קינג בתופים. קשה להוריד ממנו את העיניים. קינג ניגן בכל קטע של היצירה, כשהוא טוען אותה בעוצמות רוקיות יותר מאשר ג'אזיות. קינג, כמו אית'ן אייברסון, בפסנתר וריד אנדרסון בבס, הצליחו לתרגם את הדינמיות של איגור סטרווינסקי לשפתם הג'אז-רוקית, כך שעם כל המורכבות של המקור –  הטריו הפליא בעיבוד, שהצליח לפגוש את רוחו (של המקור). הקטעים שבאו אחרי "פולחן" האביב כבר היו מעין הדרן לדבר העיקרי, אותה תערובת מרתקת מיוחדת של ג'אז, רוק, פופ, אוונגרד.

באד פלאס – פעם שלישית בג'אז בים האדום 2013? אין בעיה, בתנאי שיחלקו לקהל גלידה…  דובי לנץ, רשום לפניך.