איך עושים מלודרמה מאין-דרמה? תקשיבו לשיר הזה. כלומר: תנו לקול הרגשני הפנומנלי של לירן דנינו לסעור על טקסט שאומר כמעט כלום, כדי להאמין שיש כאן אירוע נפשי מרעיש. מה החלום? מה הסיכוי? מה ההבטחות, מה העננים. ומה הטוב הזה בסוף? הפי אנד? הוי.
הלחן, הקול המטפס בתשוקה בלתי עילאית, הצלילים הפסאודו דרמטיים אולי מצליחים לייצר סערה חושית בבכוס מי אפסיים, זעק כפי יכולתך, עלה בסולם האוקטבות, תן לרגש לרוץ במקומך או לפניך. תן לו להעלות על גדותיו. זה יבטיח להיט? – על בטוח. כל העושים במלאכת השיר כבר מריחים אותו מרחוק. אולי זוהי בעייתו.

זמן לברוח, לא נשאר עכשיו/ אל מקום רחוק אני חייב/ סימנים ברורים עברו מזמן
משאירים לי רק סיכוי קטן…
לא נרדם, / לא אשאיר / עוד חלום שייעלם לי,/ עוד לא מאוחר
הזמן נעצר
אין לי כוח שוב להיות מוכן/ הבטחות גדולות, חלום קטן/ לנקות את כל מה שנשאר .עננים כבדים מהעבר…
לא נרדם, / לא אשאיר / עוד חלום שייעלם לי,/ עוד לא מאוחר
הזמן נעצר
ועכשיו/ לא יהיה כמעט,/ יש חיים שלמים ללכת,/ הסוף לא נכתב…
והכל יהיה לנו טוב…/ והכל יהיה לנו טוב.