או-יה. יורד דרומה. יענו בקונטקסט של נתיבות=נשוויל. זה בסדר. רוב הזמן אנחנו לא מקוריים בשומדבר. אם אפשר להעתיק מאחרים, ועד לשחק אותה פוזה שזה קורה כאן, אז למה לא. אני מזהה חיוך בקצה פיו של איתי פרל. הבריחה לצחיח המאובק הצהוב והנוודות. במרחקים שלנו זה קצת מצחיק, או כמו שאמר מפקד חיל האוויר לשעבר על מוזאון חיל האוויר – רק חמש דקות מבאר שבע.
לעצם העניין: איתי פרל רוצה בלוז דרומי. יש לו בלוז דרומי על מאפייניו. דויד פרץ מנגן בגיטרת דוברו ובמפוחית ומוסיף את התבלין האמריקני, איתמר גרוס בפנדר רודס. קול בריטוני, נינוח. דיקציה טובה. הנרטיב עובר רהוט. האווירה – משדרת את רוח השיר. שיר לברים על כוס בירה צוננת, רצוי בעיירה דרומית. אם כבר, אז גם זה. מאיר אריאל כתב בזמנו את דברי ימי נוודותו בדרום. יצא לו משהו מקורי יותר. אבל אם דרום – אז שזה יישמע דרום, רצוי לא נתיבות.

זה לא מתוך אג'נדה, זו לא ממש תכנית/ אין לי את הידע, אבל יש לי מכונית/ אני יורד דרומה/ אל מרחבי צהוב/ אל המקום היחידי שבו נדמה שיהיה לי טוב