איך אתה נהנה מהשירים בלי להבין מילה פורטוגזית, שאלתי את עצמי במופע של אנה מורה, צעירה בעלת גזרה של בת הים, שרה בסגנון הפאדו? עזוב מילים, עניתי לעצמי, תקשיב לטון, לצליל למנגינה. להבעה. הם יותר חזקים ממילים.
נו טוב, כמה שזה נשמע נדוש – זה אמיתי, ממש כמו שמעולם לא היתה לי בעיה להתרגש ממרסדס סוסה, מחאריס. תשאלו אותי על מה הן שרו, ותביאו אותי במבוכה. תשאלו אותי האם המוסיקה חלחלה, וכאן – יש על מה לדבר.
אגב, במקרה של סדרת מוסיקת עולם במשכן, יש אדם אחד שמבין את הבעיה, וגם עושה כדי לחזק את החיבור: שמו עידן רייכל, יועץ אומנותי לסדרה. הוא עלה לנגן ולשיר עם מורה. וכן, גם אנה מורה שברה שיניים כדי לשיר בשפה שנשמעת לה יותר מוזרה מאשר לנו הפורטוגזית, והנה, מתברר שאין בעיה להפוך שיר עברי של עידן רייכל לפאדו.
פאדו: אם יש מוסיקה עממית אמוציונאלית, שמגיעה ממקומות כל כך עמוקים, כזו שמייצרת ריגושים כבר בהקשבה בודדת, זוהי מוסיקת הפאדו הפורטוגזית. פאדו בפורטוגזית= גורל. הפאדו הוא התשובה הפורטוגלית לבלוז. למעשה, מוסיקת העם התחושתית של העם הפורטוגלי.
אנה מורה, 33, היא אחת מהכוכבות העולות בסגנון הפאדו. עד שלא שומעים, קשה להבין כמה עוצמה בוקעת מהקול הזה. קול הקונטראלטו שלה מזכיר ענקיות פאדו כמו מריצה (Mariza), דולצ'ה פונטס, כריסטינה ברנקו, מיזיה, כולן זמרות מבוקשות בעולם.
בדומה לבלוז, הפאדו משדר טונים מלנכוליים של כאב, אבל יש לו גם צד אפביט. אנה מורה מבינה את מחסום השפה, ועושה כל שביכולתה להקל – נותנת מבוא קצר (באנגלית) על הסגנון, ובהמשך מגוונת בשירים קצביים, וגם מפתיעה בשיר של מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס מ"האבנים המתגלגלות" (שהזמינו אותה להתארח בהופעתם בליסבון ב-2009 ואף הקליטו איתה) – No Expectations, שהיא שרה באנגלית ובפורטוגזית.
מאחוריה שלושה נגנים מצויינים בכלי פריטה – גיטרת בס, גיטרה אקוסטית וגיטרה פורטוגזית guitarra עליה מנגן נפלא מי שחיצונית נראה נער בגיל ההתבגרות. איזה יופי: גם הנער הזה הוא חלק ממסורת שממשיכה לחיות חיים נפלאים, שיש לה ממשיכים דוגמת אנה מורה המופלאה.
“Sou do Fado, Sou Fadista” "אני הפאדו, אני זמרת פאדו", שרה אנה מורה, וזה נשמע אצלה כל כך אותנטי שאנחנו מאמינים לה: היא זמרת פאדו.

עידן רייכל ואנה מורה – המשכן לאומנויות הבמה