30

מרפסות

היי פידליטי
4/5

בפרפרזה על שיר מוכר: גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת. הקולות, המנגינות, ההרמוניות מבהירים, כי "המרפסות" נמצאים שם, משוטטים בנבכי נשמותיהם, שרים על חיים כאוטיים על אובדן דרך, ספקות. איבוד אמונה.
"מעיל גשם" מדבר על אדם שלא מרגיש דבר. היאוש מגיע עד פלצט של צחי אלוש "הראש שלי מיכל של דלק שעומד להתפוצץ"
הניסיון להראות לחץ מגיע עד מטפורה על אדם מבולבל חסר תוחלת במצב קריטי (דם, ניגר, מונשם ממכונה) בשיר "בנאדם" חיפשתי עזרה אצל המוסיקה. הלחן, הקצב הפאנקיי והביצוע המתכוון של "מרפסות" מנשימים את השיר.
הטראומה מתארכת לכשש דקות של צלילי אווירה חורפית ב"אל תלכי לי" על מישהו שסדר חייו התערער – "ואני אין לי דרך ארץ, מוסר וגם במה להיאחז/ כשבתוך ים של אנשים הפחד מתגבר" (מילים ולחן: צחי אלוש) "מרפסות" עוטפים את הדרמה בשכבות סאונד כדי לייצר אווירה קודרת, מייצרים נפח תזמורתי עשיר כדי לשדר את הכאוס האישי.
מגבירים קצב ל"חיפשתי משהו אמיתי", שיר נסיעה קודר של ערעור והרהור בכוח העליון  המתרחש על רקע בית כנסת. זעקה מגובה בפס קול של סרט דרמטי. האם מקום התפילה יוצר את המגע המיוחל ביון הישות האלוהית לאדם הפרטי. אמונה – נסתרות דרכיה. איש-איש באמונתו יחיה. גם סיעור מוחות אלוש-אוחיון-בר שדה נשמע קצת מיתמם ושטחי בניסיון לבדוק מהות הקיום האלוהי, כשמדובר באספקט האישי. השיר הוא נגיעה בקצה מהות האמונה, והוא לא ממש מאיר מקומות חדשים.
המוסיקה מתייחסת לסיטואציה, כאילו יש כאן משהו מאמין-שיהיה-טוב. קצב שמח בתנועה מתמדת – מנוגדת לאינטימי של כותלי בית הכנסת ולסוגיית התסכול. נשמע יותר שיר דרכים (נסיעה) בקולות מגוונים נמוכים וגבוהים (פלצט). למרות שמשהו לא מתחבר בין הטקסט למוסיקה – להיט דאנסי יפה כשלעצמו, מושר ומופק היטב.
הדאנס של "תמיד כאן" הוא כמעט אנטיקליימקס, הפוגה מהחפירות העצמיות, לוקח למועדון הרוק-דאנס.
"זה מדהים" בעיבוד אלקטרו פופ אייטיז הוא טקסט סתמי על מימוש אמביציות, שזוכה למנגינה יפה("זה מדהים אנשים שורפים שטחים/ יש ימים אנחנו נשחקים"), אבל שמתארך ללא צורך.
התזמור של Hero, שיר על נפש סעורה הנעה במסלולים שונים של אובדן מגע עם זמן וניסיון להיאחז במציאות של אהבה, עשה לי פלאשבק לפסי-קול של סרטים צרפתיים מהשבעים, מצליח לייצר אווירה הזויה מרתקת.
"שדים" הוא טקסט ביזארי של יוחאי אלוש, שלא חייבים להכניס  לדיסק ("שדים יודעים לחקור אותי/ אני קופץ עם חור בכיס/ כסף מתפזר/ לקחתי כלוב עם שני כלבים/ אל מסע הציד של חיי")
"על החולות" (צחי אלוש – רפי איילון) לעומת זאת משדר הזייה-חוויה על פנטזיה בקצב רוק ושירה הטוענים את השיר בנרטיב מסעיר.
"30" מסכם סיפור חשבון נפש של גבר הולך לאיבוד: מתחיל בפסנתר מינורי, כמו מבשר על שוך הסערה "יורד נמוך ושוב נזכר לגלות שיש עוד כמה מאות כמוך/ נבהל מכל דבר שזז , מפחד שאמא תתעורר/ ואתה בן 30". נדמה לי שהגעתי לשיר הטוב בדיסק. תחושת הזדהות של גבר, שאמנם כבר עבר בכמה שנים טובות את השלושים, אבל עדיין בהול ומבוהל, ולא יודע תמיד להגיד ממה. מרפסות במיטבם.

צחי אלוש – שירה, גיטרות, רועי בר שדה – גיטרות, שחר ימפולסקי – קלידים, דני שניידרמן – בס, נדב ונטורה גולי – קלידים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות