יש בו, בשיר הזה, פשטות יפה בתיאור של אוהב שרואה אותה (את הכלה) איתו ביום כלולותיה. במיוחד יפה המשפט: "יש בה משהו יפה כשהיא מוחקת שדות איפור, עיניה עירומות חפות מכל סיפור", אבל "איך הירח עושה אותה פשוטה" הוא כבר קצת התייפייפות. חבל. יש פשטות יפה במנגינה המשרטטת בעצבותה את הנרטיב של המספר. יש גם פשטות יפה בביצוע המעט שברירי, שאינו מנסה להיות יותר ממה שהוא, ומכאן יופיו.
בלדה שהתפתחותה מעצימה את המבט הנוגה של המתבונן. העיבוד התזמורתי עושה מזה שיר אהבה מאופק, שאינו גולש למלודרמה קיטשית. מכל מקום, מוסיקה תמה, חפה מאופנתיות, חוברת לזמר עברי של פעם, ומעוררת ציפיה לשירים הבאים של הפרויקט.
* סינגל ראשון מתוך פרוייקט של המוסיקאי והמפיק אלון פרימן (חבר להקת "פאנקנשטיין") , כשהכתיבה מתחלקת בינו, איתי לב ואלרן דקל. זמרים: גורי אלפי, אלרן דקל, ליטל גבאי, כרמי זיסאפל, נוי הלפרין, תמר שם אור.
יש בה משהו יפה/ כשהיא נופלת עייפה/ המתח משתחרר/ הגאווה כבר לא זקופה/ איך הערב עושה אותה שונה/ כל כך יפה/ פסיעה לפני שינה
יש בה משהו יפה/ כשהיא מוחקת שדות איפור/ עיניה עירומות/ חפות מכל סיפור/ איך הירח עושה אותה פשוטה
כל כך עצמה/ כשהיא נכנסת למיטה
בלילות,/ בין מחשבות לשאלות/ רואה אותה ביום כלולות/ ולא רוצה עוד שום דבר מהעולם/ רק להיות…
יש בה משהו יפה/ כשהיום מאחוריה/ לוקחת בלי משים/ פסק זמן מהרהוריה/ איך הירח עושה אותה פשוטה
כל כך יפה/ פסיעה לפני שינה
יש בה משהו יפה…
תגובה אחת
ממש מזכיר לי את האופי של האלבום הראשון של אוהד חיטמן… המוסיקה מה סוג הזה כ"כ מיוחדת עבורי 🙂