"עבודה עברית" הוא פרויקט גרסאות כיסוי (קאברים) שמצדיע למוסיקה הישראלית, באשר היא. תרצו – נכסי צאן ברזל שכבר שוכנים לתפארת בפנתיאון התהילה של הזמר העברי. אין כאן חוקים. כמו שהקדשיו "עבודה עברית" לשירי עוזי חיטמן בגרסאות ים-תיכוניות,  הפעם ליקטו שירי של שלום חנוך שלצורך הפרויקט מוגדרים – "שירי ילדים", חלקם מוכרים  בביצועים של אריק איינשטיין. בקומוניקט שהגיע עם שני הסינגלים הראשונים ("מכופף הבננות" ו"אבשלום") מדובר על "המחסור במוסיקה איכותית לילדים בשנים האחרונות", וגם על כך שהניהול האומנותי של הפרויקט (קובי בן עטר) שם הדגש על "ביצועים שייטיבו עם אוזנם של הילדים והמשפחה כולה". למשפט הראשון אני מוכן להסכים. המשפט השני – מוטב אם לא היה נכתב, כאילו הגרסאות עד היום לא "היטיבו"… 
מה היה רע בביצוע המקורי של השירים האלה, שנדמה לי, לא נכתבו כשירי ילדים?  מכל מקום הפרויקט מוגדר כ"שירי ילדים מאת שלום חנוך". נראה שיש כאן יותר התרפקות מתחסדת על נכסי העבר בשם האיכות,  מאשר ניסיון לייצר איכות של ממש לילדים. מדוע? כי  הרבה יותר פשוט ונוח לפנות בקאברים לקהל, שסוגד לשירים השירון המוכרים, וגם הורגל לאחרונה שהמוסיקה נשענת בעיקר על גרסאות כיסוי. 
לעצם העניין: לשני השירים הראשונים חברו צמדים לדואטים. יוני בלוך ומאיה בלזיצמן שרים את "מכופף הבננות", בעיבוד והפקה של יוני בלוך, גידי גוב ורוני אלטר את "אבשלום" בעיבוד והפקה של רן שם טוב מ"איזבו".
"מכופף הבננות" –  לא משירי החובה הגדולים של אריק איינשטיין – מוגש בצליל בהיר, שירה נינוחה, הרמוניה מעודנת. לא בטוח שהעיבוד מייעד את השיר דווקא לילדים. לא משהו שדחוף לספר עליו. ב"אבשלום" – , העיבוד של רן שם טוב מנסה איזה טוויסט אלקטרוני בסיומו, שעושה את ההבדל. אבל גם כאן – גרסה שלכל היותר מעוררת את בלוטות הנוסטלגיה לאיינשטיין הישן והטוב.

להאזנה (למטה) – הביצועים המקוריים של אריק איינשטיין.

* יוני בלוך ומאיה בלזיצמן – מכופף הבננות מילים: מאיר אריאל לחן: שלום חנוך הפקה מוסיקלית ועיבוד: יוני בלוך   
*גידי גוב ורוני אלטר – אבשלום. מילים: אורי זהר, אריק איינשטיין, בועז דוידזון, יהונתן גפן, צבי שיסל, שלום חנוך, לחן: שלום חנוך