תזכורת: ויו פארקה טורה Vieux Farka Toure ממאלי הוא המוסיקאי שעידן רייכל בחר בו לפתוח את סדרת מוסיקת העולם בבית האופרה, המשכן לאומנויות הבמה, נובמבר 2010. היינו שם. מוסיקת עולם? חגיגת מוסיקת עולם. תרצו – שמחת האפרו-רוק-דאב-פאנקי-מערבי. החבורה של טורה רקדה בתנועות מדליקות, ואפילו "אילצה" את עידן רייכל, היועץ האומנותי, שהיה שם כמעט כל הערב – לצאת במחול.
רייכל, התברר, רצה גם מזכרת מהמפגש. והנה – יש לו, ואפילו תחת השם המחייב – הקולקטיב של טורה-רייכל. 11 קטעים שהוקלטו בתל-אביב, סאשנים מופלאים של מוסיקה אינסטרומנטלית השוזרת מוסיקה מאלית אפריקנית מסורתית, פופ מערבי, אפרו קריבי, אלמנטים ים-תיכוניים באווירה (Mood) של האזנה קלה, בפרוש לא גרוב כבד.
ויו פארקה טורה (31) בנו של עלי פארקה טורה האגדי, "עלה" על האוריינטציה המלודית של רייכל ומנסה לחבור אליו בעידון רב, בתפירה זהירה של צלילים משני העולמות, באילתורים חמים עד סוחפים של אימפרוביזציה ספונטנית מענגת. זה אלבום שנשען על איזונים נכונים בין תרבויות. תקשיבו להתפתחות היפה של Experience באוריינטציה שמגישה את הסולם המערבי לעומת המגע האתני של Alakataou.
קודם כל זהו צליל הגיטרה של טורה. האיש הוא סוג של קוסם. הצליל הוא אחר. כולו נמצא שם בכל קטע וקטע, מסתלסל לתוכו. עידן רייכל בפסנתר הוא המוסיקאי שמגיע מאהבה וסקרנות בלתי נלאים לדיאלקטים, שהוא נחשף אליהם במהלך מסעותיו בעולם. רייכל מוסיף את הטאץ המלודי, לעיתים את ההרמוניה הקולית.נסו את קטע 8 Le Niger באווירת מזרח רחוק. כאן אני שומע את החיבור האופטימלי של התרבויות, אפרו, מזרח ומערב – באילתור מעודן יפהפה שמתפתח עקב בצד אגודל. שיאה של הסינתזה בקטע היפהפה Alem שמסיים האלבום בהשתתפות מארק אליהו שמנגן בקמנצ'ה (כינור פרסי בעל 4 מיתרים שתיבת תהודתו עשויה מדלעת)
אזהרה: אל תחפשו כאן את הפרויקט של עידן רייכל. זה ממש לא. כשקברה קסבה שרה בקטע אחד Ane Nahtaka, באוריינטציה מזרחית – הקול שלה הוא חלק מהפרויקט הזה, זה של הקולקטיב טורה-רייכל – התגלמות של מהות החיבור שיוצר בסופו של דבר את היצור הזה המכונה מוסיקת עולם.

הקולקטיב של טורה-רייכל קטעים מההופעה בתל אביב