אחד לנשמה אחד למסיבה

שלומי שבת

כפול אן.אם.סי ארומה
4/5

איפה להתחיל? ב"נשמה" או ב"מסיבה"? אם עדיין לא הבנתם, שלומי שבת עשה הפרדה באלבומו החדש בין שירי אהבה שקטים ובין שירי חאפלה שמחים. דיסק אחד – דאון טמפו, שני – אפ טמפו. "נשמה" מזוהה עם שיר אהבה. מה עם הנשמה ב"אחד למסיבה"? אל חשש: הנשמה אצלו גם במסיבה. מגיעה מהלב – לרגליים.
אני לא מת על ההפרדות האלה בין סלואו אהבה לדאנס חתונה. זוהי דיכוטומיה מלאכותית,  סטריאוטיפית. סביר להניח, שהמגמה היא שיווקית, כי מבחינה אומנותית – הפיצול הזה מעיד על מגמתיות צרכנית שקופה.
מישהו שאל אותי האם אני משייך את שלומי שבת ל"ז'אנר המזרחי"? ממש אין לי תשובה.  אם "ז'אנר מזרחי" זה אייל גולן, דודו אהרון ומשה פרץ, אז שבת נוגע בדיסק גם בחומרים כאלה, אבל כאמן, כזמר – הוא ליגה בפני עצמו.
אומר את הדברים כך: לא ממש התעמקתי ב-18 הטקסטים המרכיבים את האלבום, בין אם "נשמה" בין אם "מסיבה".  במרכזם נמצא גבר בעל לב ונשמה, שאינו מוכן לוותר על אהבתה-יופיה של האישה. מתאהב בה כל פעם מחדש. ושרק תאהב אותו, כמו שהוא אוהב אותה – אם לתמצת את מכלול השירים. זו גם הסיבה שאינני שומע אצל שלומי שבת אינטרפרטציות מאוד שונות, כי השירים די נתפרים למידות מסוימות ע"י חייטי המילים. 
השירים בדיסק ה"נשמה" נשמעים כמעט אופרת אהבה אחת, שניזונה מאותו רגש שמייצר את הסלסול החם. אבל בזה יתרונו של שבת על פני אחרים: יש בקול של שלומי שבת טון אנושי מאוד, שמשדר תחושה של נתינה אמיתית, של געגוע לא מזויף לאהבה. מי שמעדיף לומר "נשמה גדולה" – בבקשה. שילך על זה. כששלומי שבת שר "בשבילך אחרוט בלבי את מבטך" – אין לי בעיה להאמין לו. מבטו חרוט. גם כשהוא שר לקדוש ברוך הוא "לקחתי לי מתוך השקט שיר לנשמה" – לקח.  
אין לי שום ספק:  שלומי חושב "על הקהל" ועל התחרות עם צמרת ז'אנר הפופ הים תיכוני, נזהר משירים מתוחכמים מדי, פונה למכנה המשותף הכי ארוך והכי רחב. אבל לעומת הרבה יצרני קונפקציה "מזרחיים" אחרים – שלומי באמת הולך אחרי מנגינת ליבו, ישר ואמיתי. לפי מכונת האמת המוסיקלית שלי – אין כאן  קמצוץ שקר.
בדיסק "אחד למסיבה" – האיכויות נובעות מהעיבודים האוריינטליים, הים-תיכוניים. השירים שירים קליטים משמחי לב אנוש, מזיזי עכוזים ומניפי ידיים. קחו את "מאריפוסה" ("פרפר"), לחן יווני, שזכה לעיבוד ים-תיכוני עשיר.
לזכותו של שלומי שבת ייאמר, שהוא שמר עד כמה שניתן על רמת בחירה גבוהה, גם כשמדובר בשירים לכפיים, כמו הלחן שכתב לשיר "עד שתתרגלי אלי" למילים של יוסי גיספן.

עיבודים והפקה מוסיקלית: שלומי שבת וטל פורר

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

6 תגובות

  1. אני כל כך נהנית מהדיסק הזה, כל היום אצלי באוטו. שתדע שזה ממש לא שטאנץ. יש שם שירים יפים יפים, שממש כיף לשמוע כמו מאריפוסה שנכתב עליו בביקורת, וכל יום שעושה לי ממש כיף. ואני לא יכולה להפסיק לשמוע ולהתרגש משיר אחד בחלק של הבלדות: "בראשית עולם".
    שלומי שבת בגדולתו. תמשיך ככה שלומי. אני מתה עליך (ואני בכלל לא מעריצה פנאטית או משהו. פשוט מישהי שאוהבת את הקול שלך. הוא נעים ומרגש)

  2. שלומי שבת זמר מצויין, על זה אין וויכוח, אפשר לומר ששירתו היא אמנות בפני עצמה רק מה אומן רציני לא היה מעלה בדעתו לשיר מוזיקה כמו זו ששלומי שר!

  3. אהבתי את התגובה של שלום ימין מגיב מס 3 סוף סוץ אדם תרבותי ומבין ולא בגלל שהוא כתב חיובי על שלומי.

  4. את שיש לי להגיד אני עוד אצרח…..את המילים האלה שר שלומי לפני הרבה זמן, עוד בתקופה שבדיסקים שלו היה חור גדול ולא היה ברור לאן הוא פונה בקו המוסיקלי שלו . היתה מרגריטה והיה בגלל הרוח ועו כל מיני כיוונים . אין ספק שמאז ועד היום עשה ה"מנטור " החדש את דרכו לפסגת הפנטאון של הזמר הישראלי סלש ים תיכוני. היום הוא הרבה יותר מחובר למוצאו התורכי וכפי שהתבטא לא פעם , ברגע שיצר את החיבור בין מוצאו לבין המוסיקה שלו , זה הצליח לו. זאת לא הפתעה ששלומי תופר את השירים . האיש חושב היום ביזניס טהור וברוב מקצועיותו הוא יודע לשלב בהצלחה בין שני העולמות . וממקום מושבו על הכיסא היקר והמיוחד של דה וויס הוא יכול לשפשף את שתי ידיו בהנאה גדולה . חרף גילו הוא עובד לא פעם ומצליח הרבה יותר מהצעירים הסובבים אותו בתעשיה האכזרית הזאת . העולם שייך לצעירים ? לא בשכונה של שלומי שבת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן